בחודש האחרון השתלטה לחלוטין המטאפורה של "יום הכיפורים" על השיח הציבורי. כל דבר הוא "יום הכיפורים של".
זה בולט במיוחד בכל הקשור לסקרים. ח"כ איתן כבל, מזכ"ל המפלגה ויו"ר מטה הבחירות אמר לפני כעשרה ימים שיום הבחירות יהפוך "ליום הכיפורים של הסוקרים" ואליו הצטרף יורם מרציאנו, מקורב של פרס, שאמר: "יום הבחירות יהיה יום הכיפורים של הסוקרים".
שרה נתניהו גייסה את המטאפורה לטובת הכלכלה ולטובת בעלה (כמובן): "הייתה תחושה של יום כיפורים כלכלי – ובעלי נהג כפי שנהג קצין מילואים במלחמת יום הכיפורים" ודרור שטרנשוס משתמש בה כדי להסביר שהקמפיינים נכשלו: "יום הבחירות היה "יום הכיפורים" של הקמפיינים הפוליטיים".
מה שנחמד במטאפורה כל כך שחוקה וחבוטה זה שהיא גמישה. אפשר להשתמש בה לכל עניין ונושא. אפילו לנושא שפעת העופות כפי שמכריזה למהנט בכותרת הזו: "זה יום הכיפורים של הרשויות".
אם משקיעים בעניין עוד שתי דקות מגלים שיום הכיפורים כבר מזמן חדר לכל פינה: לאבטחת המידע, למגזר העסקי, לאקדמיה הישראלית, לתקשורת, למנהיגי האומה וכן הלאה וכן הלאה.
איזה מזל שהיתה כאן מלחמה שמבוססת על מחדל. מה היינו עושים בלעדיה?
כתיבת תגובה