במסגרת ערב העיון בו השתתפתי אתמול (ושוב תודה לכל מבקרי הגלוב שבאו), סיפקו פרופ' עוז אלמוג והאסטרטג הפוליטי אייל ארד, תחזיות מרתקות של העתיד. התחזיות היו כל כך משכנעות עד שאחד השואלים תהה האם העתיד לא מסוכן מדי.
קל מאוד להיסחף לתיאורים מכאניסטיים ודטרמניסטיים של העתיד. תפיסה זו מזמינה אותך להסתכל על ההווה ולמתוח קו ישר אל העתיד. כל שעליך לעשות הוא לנסות ולעמוד בקצב כי הטכנולוגיה סוחפת אותך מבלי שיש לך יכולת להשפיע. אני דוחה את גישה זו על הסף. כמובן שלא בכל צומת ניתן להשפיע וכמובן שלטכנולוגיות יש את היכולת המופלאה לשנות את העולם שבו אנחנו חיים מבלי שהתכוננו לכך, אבל ההתייחסות אל טכנולוגיה כאל כוח טבע כמו רעידת אדמה, היא התייחסות שמוציאה את השחקן האנושי מהמשוואה ולכן היא חסרה.
כל זה, כמובן, לא מפריע למי שכותב על העתיד. בלמהנט למשל, פצחו בסוג של תחרות לוגריתמית. קייד מטץ מ"פיסי מגזין" כתב טקסט, שכמוהו כבר קראנו לא פעם בעבר, על הרשת הסמנטית שהיא ה-Web 3.0. לא אדם כמו אשר עידן ישב בצד כאשר מישהו כותב על העתיד. הוא מיד ממהר וכותב על Web 4.0, לא לפני שהוא מזכיר שאת סוגיית Web 5.0 הוא כבר כיסה בעבר, ומציין שאפשר כבר לחשוב על Web 6.0 – תורת המיתרים.
היכולת לכתוב על העתיד בצורה שכזו אינה נובעת (רק) משרלטנותם של הכותבים אלא גם מראיה תיאורטית חד-ממדית ומההנחה הסמויה (או הגלויה) שהאפשרות שמשהו ישתנה היא כל כך קטנה (מכיוון שהטכנולוגיה קובעת את העתיד ואנחנו יודעים איך הטכנולוגיה נראית היום ולכן אנחנו יכולים לחזות כיצד היא תראה בעתיד), שכבר כעת ניתן לתאר בפרוטרוט, בביטחון וללא היסוס, מהלכים שיתרחשו בעוד 40-50 שנה.
אז אם מישהו רוצה לדבר על Web 7.0 הוא מוזמן. המכרז נפתח. ברגע שנסיים איתו, נעבור מיד ל-Web 8.0. לדעתי תוך שבוע-שבועיים אנחנו סוגרים עניין לפחות עד Web 12 (שנת 2,450) ואז אני חושב שנוכל לנוח.
כתיבת תגובה