הגלוב עוסק בתופעת הניו-אייג' כמעט מיום הקמתו (בקרוב חגיגות השנה) ולאט לאט אני מרגיש שאנו הולכים וממצים את הנושא. ובכל זאת, חשוב לי להביא לכאן את הטקסט הזה שכן בעיני הוא מייצג את כל מה שרקוב בתופעה הזו. מכיוון שזה טקסט כל כך מייצג, אפשר להשתמש בו כדי לסמן את המאפיינים הבולטים של טקסט ניו-אייג'י ממוצע:
* החיים הם בחירה אישית:
הבחירה במלחמה היא כמו הבחירה של אדם במחלה
כל אחד מאיתנו באופן אישי בחר במלחמה כמו שכל אחד בוחר לחלות בדלקת ראות, צהבת נגיפית, סרטן הלבלב. זו בחירה אישית והיא תלויה רק בנו.
* מהרגע שביצעתי את הבחירה היא זו שתנהל את חיי (בתוספת ממבו-ג'מבו טקסטואלי):
אם בחרתי בטוב ואני מבטלת את כל מה שנחשב רע בעיני, הטוב רק ינהל אותי יותר וישתקף באופן מאיים יותר מחוצה לי.
* אין טוב ואין רע. אין אמת ואין שקר. פוסטמודרניזם קיצוני ונהיליסטי:
כל הדרכים כולן מובילות את התהליך קדימה, אין דרך שעדיפה מהשנייה.
* למרות שהבחירה היא אישית, כולנו חלק מתודעה קולקטיבית (שגם היא מבצעת בחירות) ושיכולה לעבוד ביחד:
אני מאמינה כי התודעה הקולקטיבית של כל בני האדם ובפרט של אזרחי מדינת ישראל בחרו במלחמה בכדי לרפא פצע עמוק מאוד (…) אם מסה קריטית של אנשים יבחרו בשלום יהיה שלום (…) זכרו כי השינויים של יחידים הם שמרכיבים את השינוי הקולקטיבי כך שבעבודתכם היומיומית בריפוי ובתמיכה בתהליכי שינוי אתם תורמים לתהליך הכולל יותר מכל דבר אחר. בתהליך הקולקטיבי כל יחיד עושה את עבודת הליטוש שלו את עצמו וביחד נוצרת חברה בהירה, מפוכחת ובריאה.
* תמיד איכשהו מתכנסים למשמעות הקסומה של המילים: גימטריה, ניתוח פונטי, ניתוח קוסמטי, תמיד המילים ימסרו לנו את המשמעות האמיתית של ההוויה:
שימו לב למילים – שלום היא מילה סגורה מאוד המתארת משהו סופי, מעין יחסי כוחות מאוזנים בהם אין תנועה והסטאטוס-קוו שולט בהם. מלחמה, לעומת זאת, היא מילה פתוחה, מילה שיש בה מקום לשינויים אך בעברות שבה ניתן לראות את האפשרות ללמעלה (ל) ולמטה (ח).
אהבה היא מילה פתוחה, היא נותנת מקום לשינוי ולהתרחבות וכמעט שאין בה עיצורים – מה שמרמז על כך שאין בה דברים מוחלטים מלבד האות ב' שמתארת את המקום לשניים ולשינויים.
* הכל בעולם זה אנרגיה:
ראו את התהליך הקולקטיבי כתהליך התבהרות בו אנרגיית הקורבן עולה לפני השטח בשביל להירפא.
* שימוש במיסטיקה ילדותית שנלקחה מסיפורי פיות, שמאנים, הודים, אינדיאנים, סינים עתיקים, יפנים מיובשים, מקריבי קורבנות, ציידי פרוות, אוכלי שסק:
והיה ו"עובדי האור" הינם חלק מהתודעה הקולקטיבית
* הטקסט מלא קביעות חד משמעיות שכאילו יצאו מעוגיית מזל סינית:
הכרה זו היא חלק מתהליך ההתפתחות. ההתבוננות צריכה להיות צלולה וללא שיפוט. השיפוט מצמצם את טווח הראייה.
אורי אורבך טוען שהוא מומחה בלהפיק הצהרות דמויות שמעון פרס ("אי אפשר להוציא את הטרור בעזרת כפית. אפשר לשתות תה בעזרת כפית" – כל מיני כאלה). באותו האופן אפשר לייצר (כמו במפעל) אינספור משפטי ניו-אייג': "התודעה היא כמו גל. הגל עולה והגל יורד. מי שעולה על הגל בזמן מגיע להארה". אני יכול לייצר משפטים כאלו בלי סוף. יש להם מבנה חלול – הם נשמעים עמוקים אך בעצם הם ריקים.
* ולקראת הסוף נסגור מעגל (של אור כמובן) ונציין – הכל תלוי בכם.
זכרו כי התהליך העמוק ביותר הוא היציאה ממעגל הקורבנות וההבנה כי כל אחד בוחר בנסיבות חייו
זה אולי החלק המרגיז ביותר בניו-אייג' המודרני. הוא בא מתוך הבורגנות העשירה והשמנה שמסבירה לעצמה מדוע היא לא צריכה לדאוג לחברה, מדוע היא לא צריכה לדאוג לאחר, לשונה, למתקשה. שהרי כל אחד בוחר בנסיבות חייו – החולה, הנכה, העני, חסר הבית, האלמנה, חסר ההשכלה – כולם ביצעו בחירה. למזלך אתה העשיר, השבע, הבריא והמשכיל – כנראה ביצעת את הבחירות הנכונות. אם אתה רואה סביבך סבל כל שעליך לעשות הוא לומר לסובל: "כל אחד בוחר בנסיבות חייו" ולהמשיך למגרש הגולף.
שהרי אם הבית שלי נפגע מטיל, זה כנראה בגלל שבחרתי בטיל. אם חליתי באלצהיימר, זה מתוך בחירה. אם הורי נהרגו בתאונת דרכים ונשארתי יתום, הרי שבחרתי בכך.
אנא הגיבו לפוסט זה וזכרו: התגובות לא בוחרות אתכם. אתם בוחרים בתגובות.
כתיבת תגובה