בשיעור שמוקדש לאופן בו יש לכתוב עבודה סמינריונית אנחנו נוהגים להסביר לסטודנטים שישנם שני טריקים נחמדים לאיתור מקורות ביבליוגרפיים. הראשון הוא להשתמש ב"שיטת כדור השלג"; אתה מוצא מקור מצוין אחד, שמפנה למקורות אחרים, ואתה מתחיל להתגלגל ממקור למקור, מרפרנס לרפרנס. השני הוא להשתמש ב"שיטת המדף". השיטה הזו, כך אנחנו מסבירים, מבוססת על שיטת הקיטלוג והמיון הנהוגה בספריות, שגורמת לכך שכאשר אתה מחפש ספר מסוים, מצד ימין ושמאל לאותו הספר, יונחו על פי רוב ספרים אחרים הקשורים באותו הנושא. כך, יוצא שבאת למצוא ספר אחד אבל אם תפקח את העיניים ויהיה לך מספיק אורך רוח, תמצא ספרים נוספים, רלוונטיים ומעניינים לא פחות.
בשבועות האחרונים אני מתעניין בספרי פילוסופיה (הסבר לכך אולי יינתן בהמשך, בפוסט נפרד) וכתוצאה מכך, אני מבלה לא מעט אל מול המדפים המוקדשים לספרים בנושא. באחד מחיפושיי בספרייה נתקלתי בספרים של סורן קירקגור*, פילוסוף דני שחי בשנים 1813-1855 ושנחשב בעיני רבים לאבי האקזיסטנציאליזם.
את קירקגור אני מזכיר באחד משיעוריי בהקשר לא ממש פילוסופי ורק כהערת אגב ובכל זאת, משום מה, הרמתי את אחד מהספרים שלו שתורגמו לעברית והתחלתי לעיין בו. תוך זמן קצר החזרתי את הספר למדף. איך שלא תהפכו את זה, אם תנסו לתרגם מדנית פילוסוף שחי באמצע המאה ה-19, התוצאה תהיה כבדה ולא לגמרי מובנת. אבל אז, ליד הספרים שכתב קירקגור עצמו, הונח ספר נוסף: "פילוסופיית האהבה של קירקגור", מאת ד"ר שרון קרישק, כיום מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית.
נאמן לטיפ שאני נותן לסטודנטים, פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא אותו מהאמצע. ואז המשכתי לקרוא. ואז עברתי להתחלה. ואז שאלתי אותו. ואז בלעתי אותו. אתמול סיימתי אותו אבל עוד לפני שסיימתי אותו, ורגע לפני שאני נדרש להחזיר אותו לספרייה, נסעתי לחנות ספרים וקניתי אותו.
קרישק מספרת את סיפורו האישי של קירקגור, שהציע נישואין לאחת רגינה אולסן, וכעבור כשנה משך את ההצעה ולא התחתן איתה. האירוע הזה כל כך השפיע עליו שמאותו הרגע הוא ניסה במספר חיבורים, חלקם ספרים עבי כרס, לנסח לעצמו מהי הדרך הנכונה לחיות ולאהוב. התוצאה היא פילוסופיית אהבה מיוחדת מצד אחד, מנומקת מצד שני ומרתקת מצד שלישי. צריך להודות על האמת: למסקנה הזו הגעתי לא לאחר שקראתי את קירקגור במקור; בקריאה הראשונה הפגנתי כלפיו חוסר סבלנות. היתה זו קרישק שהצליחה לפצח אותו עבורי והיא עושה זאת בצורה מופלאה.
אני צרכן די גדול של ספרי עיון. כמי שכתב שני ספרי עיון בעצמו וכמי שאוהב את הז'אנר, מדפי הספרים שלי מפוצצים בספרי עיון, בעיקר באנגלית אבל חלקם גם בעברית. אני יודע להעריך את האתגר הכרוך בכתיבת ספר עיון טוב שלא לדבר על האתגר הקשור בכתיבת ספר עיון שעוסק בפילוסוף דני.
אבל קרישק לא רק עוסקת בו, היא לא רק מסבירה אותו, היא גם ובעיקר מכניסה בו תנופה ומפיחה בו רוח חיים. היא מצליחה לשלב בצורה נהדרת את הביוגרפיה האישית של קירקגור עם הפילוסופיה שלו. היא ממחישה את הטענות שלו באמצעות דוגמאות מקסימות, חלקן מעולם הספרות, אחרות מעולם הקולנוע. היא מתעכבת כאשר צריך להתעכב, חוזרת על מה שראוי לחזור עליו (לעתים מעט יותר מדי, אבל זה עניין של טעם אישי) ומצליחה לשרטט לא רק דיוקן עגול של קירקגור עצמו, אלא גם דיוקן עגול, עשיר ורב-ממדי של פילוסופיית האהבה שלו שמקטלגת סוגים שונה של אהבה, שמתמודדת עם שאלת האבדן והוויתור על אהבה, פעולה בה בחר קירקגור עצמו, ושבדרך לא דרך מכניסה לכל הסיפור את אלוהים ואת האמונה. היא עושה דבר מדהים כאשר היא מצטטת את קירקגור במקור (ואז אתה אומר לעצמך "המממ, מה?") ואז מסבירה אותו בשפה שלה וכמו במטה של קסם, אתה פתאום מבין, מבין למה הכוונה. היא מתווכחת עם פרשניו, מציגה פרשנויות משל עצמה ועושה זאת בעדינות אך בצורה בהירה. היא גרמה לי לחוש רגש שאני חש לעתים רחוקות כאשר אני קורא ספר: קנאה. היא גרמה לי לקנא לכתיבה, לקנא לידיעה לקנא בהצלחת הפרויקט שלקחה על עצמה.
אין פלא לכן, שכאשר הייתי באמצע הקריאה עשיתי את מה שאני עושה לעתים רחוקות, אבל עושה כאשר המצב מחייב: שלחתי לה מייל. כתבתי לה שאני שולח לה מייל כדי להודות לה על ספר מעולה, מצוין ממש, וחתמתי בהצעה שאם אי פעם מישהו יעז לומר מילה רעה על הספר שלה, שתשלח אותו אליי. ד"ר קרישק חזרה אליי והבטיחה לי נאמנה שבכוונתה להתייחס לבקשתי ברצינות. אני מתקשה להאמין שמישהו יבוא להתלונן.
"פילוסופיית האהבה של קירקגור" הוא ספר נפלא ומעורר מחשבה. הוא דורש ריכוז, שכן קירקגור לא מקל על הבנת טיעוניו, אך הוא נותן תמורה מלאה. בין אם אתה מסכים עם קירקגור (וזה לא תמיד קל, קירקגור הוא איש מפוצץ ברגשות אבל קשה כאגוז, בעיקר עם עצמו) או לא, אתה לא יכול שלא להתפעל ממנו ומהאופן שבו הוא פורש את משנתו. אתה לא יכול שלא לחוש ברגישות העצומה שלו שגרמה לכך שאירוע, שקורה לרבים מבני האדם, טלטל את עולמו, שלח אותו למסע אישי ארוך, חוצה מדינות, שבו ניסה לנסח לעצמו, וגם לרגינה, מדוע החליט שלא להתחתן איתה למרות שהיתה אהבת חייו היחידה עד ליום מותו. קירקגור, מסבירה קרישק, מתואר לא פעם כפילוסוף קודר. קרישק לא מסכימה; ניכר שהיא מתה עליו. אחרי שסיימתי לקרוא את הספר שלה, אני יכול להבין למה.
"פילוסופיית האהבה של קירקגור" יצא לאור בהוצאת "דביר" בשנת 2011 מה שאומר שלא קל לאתר אותו. מי שאוהב פילוסופיה, אוהב ספרי עיון ואוהב לחשוב, שיקטוף אותו במהירות מהמדף. הוא יגלה פנינה של ממש.
* קרישק מסבירה שעל פי רוב נהוג לתרגם את שמו הפרטי של קירקגור כ"סרן" בעוד שהיא החליטה לתרגם את שמו כ"סורן" שכן לטעמה זה התרגום הנכון של שמו הפרטי.
כתיבת תגובה