המסר של הסדר

קטגוריות: , ,

1. ביום שישי בשעה 09:30 הועלה לאתר TheMarker טקסט שכתבתי על מערכת ההשכלה הגבוהה. הטקסט זכה לתגובות רבות (עוד על כך בהמשך). במהלך השבת אתר "הארץ" העלה את אותו הטקסט גם לאתר שלו. זה היה הרגע ששמתי לב למשהו שקודם לכן כלל לא הבחנתי בו: למסר של הסדר, הסדר של התגובות.

סדר התגובות באתר TheMarker הוא כזה שתגובות חדשות מופיעות ראשונות בעוד שהתגובות הישנות נדחקות למטה. באתר "הארץ" הסדר הוא בדיוק הפוך, כלומר סדר כרונולוגי הפוך, כמו כאן בגלוב: התגובות הראשונות נמצאות מיד לאחר הטקסט וכל תגובה חדשה מתווספת בתחתית.

הסדר הזה, הלכאורה טכני, מעביר שני מסרים שונים בתכלית למגיבים: המסר של TheMarker הוא מסר של דינמיות. ידע כל מגיב שהתגובה שלו תקבל את 15 שניות התהילה שלו שכן לרגע אחד קצר תגובתו תופיע מיד לאחר הטקסט ולכן קוראים רבים יחשפו אליה. זה מסר שמעודד עוד ועוד תגובות. המסר של אתר "הארץ" הוא מסר אחר לגמרי. הוא מעודד דיון שכן התגובות הראשונות ננעצות במקום וגולשים רבים מגיבים אליהן.

הנה המחשה לכך: התגובה הראשונה לטקסט, שעלה ב-TheMarker ביום שישי בשעה 09:30, נכתבה 25 דקות לאחר מכן ב-09:55. במהלך כל יום שישי נותרה התגובה הזו יתומה. רק כאשר הטקסט עבר לאתר "הארץ" היא זכתה להתייחסות של הגולשים ושמונה תגובות שונות נכתבו בתגובה לאותה תגובה ראשונה. למעשה, כל התגובות הראשונות הפכו בבת אחת למוקד של תגובות נגד.

2. הדבר השני ששמתי לב אליו הוא שאנשים קוראים את מה שהם רוצים לקרוא ולא בהכרח את מה שכתוב. זה כמובן לא חדש, אבל ההמחשה לכך תמיד מרתקת בעיניי. כך לדוגמה, תגובות רבות מחו בתוקף על דברים שלא כתבתי. למשל, לא כתבתי שהבעיה של מערכת ההשכלה הגבוהה היא דור ה-Y, לא כתבתי שהסטודנטים מחורבנים ושהם אשמים במצב מערכת ההשכלה הגבוהה, לא טענתי שהבינתחומי הוא מוסד רע, לא טענתי שהבינתחומי הוא המוסד היחיד שנותן הקלות וכן הלאה וכן הלאה. למעשה, הטקסט שלי ארוך יחסית (ולא הסכמתי לקצר אותו) כיוון שהיה לי חשוב להבהיר את מה שכתבתי, לפתח את הרעיונות השונים ולהדגים אותם אבל בסוף, מסתבר, זה לא תמיד משנה.

בהקשר הזה ראוי לחשוב גם על הקלות הבלתי נסבלת של מניפולציית הכותרת. הכותרת שאני נתתי לטקסט שלי היא "הבעיה של מערכת ההשכלה הגבוהה". בסופו של דבר בזה הטקסט עוסק. אבל מי שנתן את הכותרת באתר TheMarker, בחר בכותרת מעט שונה: "הבינתחומי הוא רק סימפטום ולא הבעיה של מערכת ההשכלה הגבוהה". לכאורה לא מדובר בהבדל גדול – אבל בפועל שתילת המילה "בינתחומי" בכותרת, צבעה את הטקסט כולו כמי שעוסק בבינתחומי ולכן בתגובות משתולל מאבק בין תומכי הבינתחומי למתנגדיו.

3. בסוף, לפחות בעיניי, מדובר בדיון ראוי שנמצא רק בראשיתו. בטקסט הזה כמעט ולא כתבתי על מה קורה בתואר השני, בעיקר באוניברסיטאות, וזה כשלעצמו מצדיק טקסט נוסף אבל מי שצריך לכתוב אותו הוא איש סגל שעובד באוניברסיטה ולא אני.

תגובות

10 תגובות על “המסר של הסדר”

  1. כמה נקודות בקשר לטקסט שכתבת:
    1) אני מרגיש שלירידה במספר הסטודנטים יש קשר לזה שבמציאות הנוכחית הולך ונהיה קשה להתפרנס בכבוד גם אחרי תארים אקדמים. לדוגמא לבוגרים של עריכת דין או ראיית חשבון מאוד קשה להשתלב בשוק העבודה במשכורות נרמליות שמתאימות ליוקר המחייה פה.
    2) ההתרשמות שלי שדווקא בבינתחומי הרמה טובה (לפחות במשפטים ומדעי המחשב) לא למדתי שם אך ראיינתי הרבה בוגרים שלהם. אז אולי התנאים שם באמת מעולים וקשובים לסטודנטים וכו' כמו שאתה אומר אבל זה לא בא על חשבון הרמה.
    3) נדמה לי שעדיין יש פער איכותי לטובת האונברסיטאות (כנראה שגם מבחינת רמת הלימוד וגם מבמחינת רמת הסטודנטים) לפחות בחלק מהמכללות הרמה מאוד נמוכה.

  2. הפוסט הזה מאוד מקלוהן מצדך. המדיום -> המסר וכו'.

  3. לא לגמרי קשור לטקסט שכתבת אבל השאלה מעניינת אותי :מישהו יודע איך ניתן לברר מה אחוז של הסטודנטים ביחס לכלל האוכלוסיה בשכבת הגיל המתאימה? והאם יש שינוי ביחס לשנים הקודמות? האם יכול להיות שיש סיבה פשוטה לירידה בכמות הסטודנטים והיא ירידה בילודה לפני X שנים וכעת משבגר הדור הקטן ההוא אנו נמצאים עם מחסור? איפה מוצאים בכלל מידע כזה?

    1. אתר הלמ"ס. בפרק "חינוך והשכלה" של השנתון הסטטיסטי לישראל אפשר למצוא נתונים על מקבלי התאים בכל שנה, אז זה מצריך קצת עבודה (אבל אפשר לדגום כל חמש שנים, למשל, אם רוצים לקבל תמונה על מגמות). יש באתר גם קצת מחקרי אורך, אבל לא הרבה.

  4. לא רציתי לכתוב שם, אבל כאן אני מניחה שתקרא זאת אז –
    קטע מעניין, מעמיק, כתוב היטב ומשכנע. מתעקש לא להתלהם ולהסביר את המורכבות בלי לדבוק בשחור לבן.

  5. מערכת התגובות האהובה עלי היא זו של medium (נגיד, כאן): הדיון הוא אופציונלי, התגובות כמעט תמיד מתייחסות ישירות לטקסט כי הן נמצאות ליד פסקה מסוימת, וכשמסיימים לקרוא את הפוסט לא נעכרת האווירה בזוהמת כעסים של טוקבקים זועמים. הטקסט במרכז, הדיון – למי שבאמת קרא אותו.

    (תתחדש על העיצוב! נראה מעולה)

  6. יובל – תודה על טקסט מקיף, חשוב ומעניין (הכוונה לטקסט בדה-מרקר\הארץ)
    מאחר וביקשת לעסוק כאן בהיבטים טכניים ולא בתוכן הטקסט ההוא, אשאל בהתאם:

    1) אתה מציין שסרבת לקצר את הטקסט, ואני מבין שפורסמה גרסה ארוכה יחסית (ודאי ביחס לטורי "דעה" אחרים), אבל מצד שני משתמע שלא שלטת על הכותרת. האם באמת לא ניתנה לך, כאדם החתום על טקסט דעתני, הזכות לקבוע את כותרתו? תוכל לפרט קצת על התהליך מול צוות העריכה (בקשר לאורך ולכותרת)?

    2) האם אין זה "משעשע" בעיניך שנקודה [2] בפוסט הזה שלך (ובעצם גם נק' [1]) קשורה בקשר הדוק לתחלואי דור ה-Y, כפי שתיארת בפירוט בטקסט עצמו? אנשים קוראים את הכותרת, או רק את ראשית הטקסט ומגבשים דעה תוך רגע, מבלי להעמיק. בנוסף, בתרבות הטוקבקים (בשיטת "הארץ"), אנשים נוטים להתרכז באלה המופיעים ראשונים ולחולל בתוכם תת-דיונים, במקום לרשום דעה מקורית וחדשה בתגובה נפרדת…

  7. אם בתגובות עסקינן, אני חייב לציין שלדעתי הסיבה העיקרית שהטקסט שלך פורסם הוא העובדה שבשבוע-שבועיים האחרונים כל דיון הקשור במרכז הבינתחומי הרצליה (בשמו המנומס) מעורר כמות אדירה של תגובות באתר הארץ ותגובות, כידוע, מעוררות עוד תגובות ותגובות נגד, וגולשים שנחשפים לפרסומות. הכתבות והטורים שעסקו בנושא (כתבה אחת ושלושה טורים, בספירה הנוכחית) השיגו כשלוש מאות תגובות לחתיכה, שזה הישג די יוצא דופן באתר זה. נושא שנוי במחלוקת ומנגנון תגובות יעיל מייצרים כמות גדולה של תנועה באתר, שלעתים מיתרגמת גם להכנסות. נכון שהטור שלך התעסק במערכת ההשכלה הגבוהה בכללותה, אך הוא נכתב בעקבות "סערת הבין תחומי" והגולשים ראו בו המשך לוויכוח שנוהל בפרסומים קודמים ועל כן תגובותיהם התמקדו במוסד זה.

    בהערה צדדית, אני מוכרח לציין שלמרות שהניתוח שלך היה לדעתי מדויק ברובו, נראה לי שנמנעת מלהביאו למסקנה המתבקשת, שהיא הצורך הדרסטי בהפחתת ההיצע על ידי החמרה דרסטית בדרישות של המל"ג להכרה אקדמית, והחמרה דרסטית אף יותר בכל מוסד שממומן מתקציב ציבורי. אתה אמנם הצגת את מערכת ההשכלה הגבוהה כשוק, אך היא אינה חייבת להיות "שוק". הנגשת ההשכלה הגבוהה היא דבר חיובי, אך הורדת הרמה בכדי לאפשר הנגשה זו היא השלכת התינוק עם המים.

    1. אני מניח שאתה צודק מה עוד שהטקסט שלי נכתב בתגובה ל"סערת הבינתחומי". כלומר, הוא בהחלט נמצא בתוך ההקשר של הטקסטים שנכתבו על הבינתחומי אך הוא מבקש לצאת מהדיון המצומצם רק במוסד זה או אחר.

      גם בכל הקשור לנקודה השניה שלך אתה צודק והסיבה היא שאני לא חושב שזה מקומי להסיק מסקנות. קראתי למי שאחראי על הרגולציה ולמנהלי המוסדות עצמם להסיק מסקנות. אני לא זה ולא זה. כמובן שיש לי את הדעה שלי מה צריך לעשות אבל היא לא יותר חשובה מדעה של כל אדם אחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן