אתר האינטרנט The Face of Facebook זכה בימים האחרונים להרבה מאוד פרסום עד שלפרקים הוא פשוט לא עלה. האתר מציג את כל הגולשים שיש להם פרופיל בפייסבוק כשורה צפופה של פיקסלים (שאפשר לעשות לתוכם זום-אין כדי לראות את תמונת הפרופיל שלהם, ואז ללחוץ על תמונת הפרופיל כדי להיכנס לחשבון הפייסבוק שלהם) ומסדר אותם לפי סדר הצטרפותם. כך למשל אפשר לראות שכל המצטרפים הראשונים, כולם ללא יוצא מהכלל הם בוגרי הרווארד, עובדה לא מפתיעה בהתחשב בהיסטוריה של פייסבוק. מי שממש רוצה יכול לראות את מיקומו המדויק בסדר המצטרפים לפייסבוק.
האתר הזה מרתק ומרגש מבחינה אחת וקצת מדכא מבחינה אחרת.
הוא מרתק ומרגש מכיוון שתיאורטית הוא מאפשר לך לעשות את מה שבהיסטוריה האנושית היה בלתי אפשרי: לעבור אדם אדם, יותר ממיליארד ומאתיים מיליון בני אדם, ולהתרשם מחייהם: מתמונותיהם, מאהבותיהם, מקרובי משפחתם. הוא מאפשר לך להכיר, אמנם מהצד ועדיין בצורה כמעט אינטימית, יותר ממיליארד בני אדם. זה בלתי נתפס.
אז מדוע הוא קצת מדכא? משלוש סיבות.
ראשית, האתר הזה הזכיר לי את האתרים הנפלאים שמנסים להמחיש כמה כדור הארץ קטן ביחס לדברים אחרים שקיימים ביקום. כאשר אתה רואה כמה אנשים יש בעולם, ובפייסבוק, כמובן, לא נמצאים כל האנשים בכל העולם, אתה מבין כמה אתה קטן ובסך הכל, חסר חשיבות. מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית הקלאסית.
שנית, האתר מספק תזכורת מתמדת ומאוד ויזואלית לכך שיש כל כך הרבה אנשים שאולי אם היית מכיר אותם היית הופך לחבר הכי טוב שלהם, היית מגלה שהחיים שלהם מרתקים, שהם אנשים מרתקים. האתר הזה הוא תזכורת ויזואלית למה לכל החוויות שלא תחווה, לכל מה שאתה בעצם מחמיץ. אני יודע, זו מחשבה די מדכאת, אבל ככה זה עם דיכאון, מה אני יכול לעשות.
ולבסוף, כאשר אתה עושה זום-אין לתוך תמונות הפרופיל ואז לתוך החשבונות של האנשים אתה מגלה שאותה גלובליזציה שבתוכה פועלת פייסבוק, אותה גלובליזציה שמאפשרת גם לגולשת מאיטליה וגם לגולש מברזיל להיכנס ברגע זה ממש לאותו האתר ולבחון אותו, הופכים את שניהם לדומים כל כך. ביקור חטוף (אני מודה, הוא חטוף) בחייהם של אנשים ממקומות כל כך שונים מלמד עד כמה כולנו כל כך דומים: מעלים לקיר שלנו את אותן ממים ויראליים, מצלמים את עצמנו באותן התנוחות, באותם מקורות תיירותיים, אוהבים את אותן סדרות טלוויזיה אוכלים את אותו אוכל מהיר ומתלבשים באותם מותגים.
כל זה לא באמת מפתיע (וזו כמובן הכללה גסה) אבל כאשר אתה רואה את זה מול העיניים, אתה מבין עד כמה העולם הפך לגוש אחד גדול ומסיבי של טעמים זהים, וזה, איך לומר, קצת מדכא. כל אחד מהפיקסלים שונה ומכיל בתוכו עולם ומלואו שבתוכו יש ודאי ניואנסים חשובים, ובכל זאת, המכונה העצומה הזו של הגלובליזציה הופכת אותנו לכל כך דומים.
כתיבת תגובה