איכשהו יש לי משהו לדיוויד ברוזה. באופן כללי אחותי אשמה בזה – היא נורא אהבה אותו ובבית התנגנו כל הזמן שירים שלו, השירים הישנים שלו.
לפני שלוש שנים התקיימה מסיבת עיתונאים שלדיוויד ברוזה היה בה עניין מיוחד ולכן הוא הופיע בה וניגן כמה שירים. כתבתי עליה בזמנו – הנה כאן. אבל אז לא כתבתי את כל מה שקרה באותו האירוע וכעת, בעקבות שיר שלו שהתנגן ברקע, החלטתי שהגיע הזמן לכתוב. בסוף מסיבת העיתונאים הוא הסתובב וקשקש עם כמה אנשים. עשיתי משהו שרק לעתים רחוקות אני עושה, וניגשתי אליו. הצגתי את עצמי ואז סיפרתי לו סיפור.
סיפרתי לו שביוני 1993 לקחה אותי מי שהיתה אז חברה שלי להופעה שלו. לא זכרתי לומר לו איפה היתה ההופעה (הוא שאל) אבל כן זכרתי שזו היתה אחת ההופעות הראשונות שראיתי. כנער אף פעם לא הייתי חובב גדול של מוזיקה או של הופעות חיות.
זו היתה הופעה מהממת. זמן קצר קודם לכן הוא הוציא תקליט חדש, "נשיקה גנובה", והוא שר מתוכו לא מעט שירים. זו היתה חוויה מוזיקלית, רוחנית כמעט לראות אותו שם על הבמה מלהטט עם גיטרה בדרך שמעולם לא הכרתי. ההופעה הזו השאירה עליי כזה רושם עז שעשיתי משהו שמעולם לא עשיתי – שמרתי את הכרטיסים בתוך הדיסק שאותו קניתי מיד לאחר ההופעה. הכרטיסים עדיין בתוך הדיסק. הנה הם.
אחרי ההופעה אמרתי לעצמי שמי שלוקחת אותי לכזו הופעה, מי שדואגת להעביר אותי כזו חוויה, היא מישהי שארצה לבלות איתה הרבה מאוד שנים. כעבור כמה שנים התחתנתי איתה ויש לנו ביחד שלוש בנות מקסימות (ומחר היא חוגגת יום הולדת).
דיוויד ברוזה הסתכל עליי וחייך. "אתה רואה מה זה. איך לפעמים דברים משפיעים עלינו", הוא אמר. "תודה שסיפרת לי את זה".
ב"נשיקה גנובה" יש את "מתחת לשמיים" השחוק, שכמו שירים נוספים של ברוזה נשחקו במהלך השנים עד דק. יש לי הרגשה שגם לו נמאס מהם. דווקא השירים הפחות מוכרים בתקליט הזה הם בעיניי השירים הכי מקסימים שלו. הנה השניים האהובים עליי. את שניהם כתב יהונתן גפן, את שניהם הלחין ברוזה. בחלק האחרון של "איזדורה" שומעים את הנגינה המוטרפת של ברוזה, זו שהיממה אותי אז.
כתיבת תגובה