שמעון פרס, כך יודעת ויקיפדיה לספר, נולד ב-2 באוגוסט 1923. המשמעות היא שבשנה הבאה שמעון פרס יחגוג 90 שנה להיווסדו. פרס הוא איש רב זכויות ורב מעללים. זוכה פרס נובל לשלום, ראש ממשלה לשעבר, שר ביטחון וכיום נשיא המדינה, פרס הוא בלי צל של ספק המדינאי בעל הניסיון הרב ביותר בישראל. הוא בעל הניסיון הרב ביותר לא רק בגלל שהוא ראה הכל ושמע הכל אלא בעיקר בגלל הוא הצליח לשרוד בבריאות טובה 90 שנה. כאשר אדם חוגג 90 והוא עוד לא מאושפז באיזה מסדרון מטונף של מחלקה מופרטת, הוא הופך לבעל ניסיון.
בתקופה האחרונה מסתובבת ספקולציה פרועה, הזיה פוליטית אמיתית, שקובעת שפרס הוא בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להרחיק את נתניהו מכס ראש הממשלה ומשום כך "מפעילים עליו לחצים" וכי הוא "שוקל ברצינות", לחזור ולהתמודד על ראשות הממשלה.
ההזיה המוחלטת הזו הפכה לכותרת בטקסט של אמיר אורן מעיתון "הארץ". הנה חלקים מהטקסט שלו:
פרס כשיר למשימה. הוא שולט בחושיו ובתחומי עיסוקו יותר משהיו מנחם בגין ואריאל שרון בשנותיהם האחרונות בראשות הממשלה… פרס אינו כבול בשלשלאות לבית הנשיא. הוא יכול לוותר על שנה וחצי שם. גם האפשרות שיפסיד אינה נוראה כל כך – זאת תהיה הערת שוליים בתיאור מסלולו, שהיו בו הישגים, פעמיים ראשות הממשלה ופעם נשיאות, לצד כישלונות פוליטיים… כדי שפרס יחזור, הוא צריך להיות מחוזר, לא מחזר; נמשך, לא דוחף. הוא לא נעל את הדלת, לא טרק אותה, היא לא באמת סגורה, אבל לפתיחתה נחוצות נקישה רמה והזמנה חד-משמעית, קולנית יותר מההמלצות להימנע מכך, שנשמעות בסביבתו הקרובה… כדי שיהיה לכך סיכוי, על פרס לעמוד בראש אחת הרשימות, מוטב הגדולה מכולן, העבודה.
זה אולי הטקסט הדבילי ביותר, הגרוטסקי ביותר שקראתי בעיתונות הישראלית בתקופה האחרונה. טקסט מביש ומבייש, מצחין מאינטרסים. הניסיון של אורן לדחוף, סלחו לי, קשיש בן 90, להתמודדות על משרת ראש הממשלה, הוא ניסיון פתטי ועלוב. המחשבה שיש מישהו, חוץ שמכהן כיום כראש הממשלה, בנימין נתניהו, שחושב ששמעון פרס יכול לחזור ולשמש כראש הממשלה, היא מחשבה הזויה, כמעט מעליבה. ישנם מקומות בעולם שבהם היו מגישים תלונה למשטרה על תקיפת קשיש בגין טקסטים כמו זה של אורן.
סיני גז פרסם בגלוב טקסט אורח ובו כתב: "כרגע, העיתונות הממוסדת היא זו שמספקת לנו בעיקר קרעי מידע אפופים באינטרסים, הון ושלטון. זהו מידע חלקי, מוטה וברוב המקרים חסר ערך". אני מודה שאני רחוק מלשמוח לאידה של העיתונות המסורתית. אני גם סבור שמי שחושב שהבלוגרים ימלאו את החלל שייווצר לאחר לכתם של העיתונאים המקצועיים, משלה את עצמו. אך כשאתה קורא טקסט כמו זה של אורן, אתה שואל את עצמך "בשביל זה? בשביל זה הלכתי היום במיוחד לקנות עיתון? 'רוץ שמעון, רוץ'? בשביל זה?"
כתיבת תגובה