אתר האינטרנט This is Now מאפשר לגולשים לצפות בזמן אמת בתמונות שמועלות לאינסטגרם על ידי משתמשים שונים בערים שונות בעולם. ניתן לצפות בתמונות מלוס-אנג'לס, ניו-יורק, פריז, טוקיו, סידני ומקומות נוספים. גם מתל-אביב. אז נכנסתי לתל-אביב (למרות שנראה לי שהן מכל רחבי המדינה ולא בהכרח מתל-אביב).
תוך כמה דקות שמתי לב לתופעה מוזרה. הישראלים מאוד אוהבים לצלם את עצמם כברווז. הנה רק כמה דוגמאות:
ככל שהבטתי בתמונות המתחלפות, כך מצאתי יותר ויותר אנשים-ברווזים. באופן ממוצע עמד קצב הברווז על שני בר"ד (ברווזים לדקה) כאשר לעתים הקצב עלה והגיע לחמישה בר"ד ולפעמים הואט עד לכדי אפס בר"ד. הנה עוד כמה ברווזים שהוצגו בפניי תוך דקות ספורות. ועוד כמה. ועוד כמה.
כפי שניתן להתרשם, הרוב המכריע של הברווזים הן בכלל ברווזות. למעשה, התקשיתי למצוא ברווזים זכרים. ניתן לטעון שהברווז, כתופעה אסתטית-פוטוגנית, הוא לא יותר מאשר ניסיון כושל להציג את עצמך כמי שמנשקת אובייקט ערטילאי, מופשט ודמיוני ומשום כך השפתיים מתכווצות בכוונה גדולה, ממתינות בציפייה דרוכה למפגש המיוחל עם המטרה.
ואולם אני מבקש לטעון בפניכם כי זו תהיה טעות מרה לראות במחוות הברווז כמחווה רומנטית של נשיקה לוהטת, מחווה שלמרבה הצער התקלקלה. תחת זאת, אני סבור שהברווז חושף את האני הפנימי של הסובייקט המצולם אשר עורג אל הברווז, או אם תרצו, הברווזה, הפנימית שקיימת בתוך כולנו (וכנראה קצת יותר אצל נשים).
זאת ועוד, מבדיקה השוואתית שערכתי מצאתי כי באותן הדקות ממש, לא הועלה אפילו לא ברווז אחד, וגם לא ברווזה, בניו-יורק. אינני מכחיש כי ישנה בהשוואה זו מכשלה מתודולוגית שהרי הבדיקה נערכה בשעות הצהריים המאוחרות בישראל בעוד שבניו-יורק זו היתה שעת בוקר. אין להוציא מכלל אפשרות שהברווזיות מתעוררת בשעות מאוחרות ומשום כך, כן ברווזות אמריקאיות יחלו להופיע בשעות מאוחרות יותר. למרות זאת, יתכן שהברווזיות היא תופעה מקומית ייחודית, ישראלית שורשית, שעוד רבות ידובר בה ומישהו בוודאי יזכה באיג-נובל בעקבותיה. אני מקווה שהזוכה יזכור איפה הוא קרא זאת לראשונה.
כתיבת תגובה