שאול מופז הוא תופעה ייחודית בפוליטיקה הישראלית. האיש היה לוחם נועז שהגיע עד לדרגת ראש המטה הכללי של צה"ל כך שחדל אישים מוחלט, אפשר להניח ואולי אף לקוות (אם כי, אתם יודעים, אבי דיכטר), הוא לא. אבל מהרגע שנכנס לפוליטיקה מופז מדגים, פעם אחר פעם, שיאים חדשים של ציניות פוליטית, אופורטוניזם אישי ומוסרי, שאפילו אהוד ברק נראה כמו ילדה עם קוקיות לידו.
מופז הוא אותו אדם ששלח מכתב לליכודניקים "בית לא עוזבים" ובעודם ניגשים אל תיבת הדואר, פותחים את המעטפה וקוראים את תוכנה, הם שומעים ברדיו שמופז עבר למפלגת קדימה.
מופז הוא אותו אדם שכאשר הפסיד בבחירות לציפי לבני, הודיע שהוא יוצא לפסק זמן וחזר כעבור חמש דקות במסגרת קומבינה פוליטית מהסרטים.
מופז הוא אותו אדם אפרורי, חסר ברק, חסר כל יכולת אמיתית לחבר שלושה משפטים מבלי שתגלוש לתוכם קלישאה מביכה, שהפך בחודשים האחרונים למפלצת התבטאויות תקיפות ובRוRות, המבקשות למצב אותו כמנהיג, מוביל המחאה החברתית (מופז, ככל הזכור לי, לא העביר חוק חברתי בחייו והוא חברתי כמו שפייגלין הוא פעיל ב'שלום עכשיו'), אופוזיציונר עם סכין בין השיניים שקורא לראש הממשלה "שקRן" ומודיע באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "לא אשב עם ביבי בממשלה". מופז הוא ג'לי פוליטי: חסר צורה, חסר טעם, ריח או עמוד שדרה, תוצר של יועצים פוליטיים השמים בפיו משפטים ועמדות. הוא האפס הפוליטי המוחלט.
ב-2 לפנות בוקר, כנחש מתחת לקש, חתם האפס הפוליטי המוחלט על עסקה עם אותו שקRן כדי לקבל משרת שר ללא תיק, כדי להציל את עורו ואת עור חבריו ולתת להם עוד שנה וחצי ממנעמי השלטון. כניסתו של מופז לממשלה הפכה את ממשלת ישראל לממשלה הכי צינית בתולדותיה אשר מנוהלת על ידי האנשים הכי ציניים בתולדות הפוליטיקה בישראל:
בנימין נתניהו: ראש הממשלה.
אהוד ברק: שר הביטחון.
שאול מופז: שר בלי תיק ומחליפו של ראש הממשלה בהיעדרו (עובדה שגורמת לך לזעוק: ביבי! הישאר בבית!!).
אביגדור ליברמן: שר החוץ.
אלי ישי: שר הפנים.
זהו הסיוט הפוליטי-מנהיגותי בהתגלמותו אותו הוביל מי שהתיימר להיות ראש הממשלה הבא, האלטרנטיבה השלטונית לנתניהו. מופז לא יכול להיות אלטרנטיבה שלטונית למלפפון.
כתיבת תגובה