האוס מציב בפני החולים שמגיעים אליו דילמה מעניינת: האם כאשר אתה חולה אתה מעדיף רופא שהוא גס רוח, בעל יחסי אנוש מזעזעים, שישקר לך בפנים ושתשנא אותו שנאת מוות אבל תדע שסביר להניח שהוא ירפא אותך או שמא תעדיף רופא חביב יותר, נחמד יותר, אדיב יותר, סבלני יותר אבל הרבה פחות מוכשר המרופא הראשון, מהאוס.
רוב האנשים יגידו שבמקרה של סכנת חיים הם יקחו את האוס. בשתי ידיים. גם "אפל" לקחה את ההאוס שלה, את סטיב ג'ובס, רגע לפני שהיא התרסקה ולא רק שהוא הציל אותה, הוא הפך אותה לאחת מהחברות הגדולות בתבל.
הביוגרפיה של סטיב ג'ובס ארוכה אך לא משעממת. וולטר אייזקסון עשה עבודה מרשימה בתיאור אישיותו הבלתי אפשרית של סטיב ג'ובס. תוך שלושה ימים בלעתי את 667 העמודים של הספר, רובם המכריע מרתקים. במשך כמה ימים רוחו של ג'ובס טרדה את מנוחתי ואני מודה שזו לא היתה חוויה מהנה במיוחד. ג'ובס מתגלה כאישיות אובססיבית, מעיקה, מציקה, תככנית ומניפולטיבית ובעת ובעונה אחת נחשפת גאוניותו כאיש שיווק, כמוטיבטור שמצליח להוציא מהאנשים שלו את המקסימום ובעיקר מצליח להשיק פעם אחר פעם מוצרים מליגת העל לשוק שנשלט על ידי מוצרים מליגה ב'. באופן אישי אני לא חושב שהייתי מסוגל לסבול אותו.
כתבתי ביקורת ארוכה, הארוכה ביותר שאי פעם כתבתי למוסף "ספרים" של עיתון "הארץ". היא התפרסמה הבוקר על שער המוסף. לקראת סופה כתבתי:
אין פלא שג'ובס עורר השראה לא רק בקרב המשתמשים והצרכנים אלא גם בקרב יזמים ומנהלים. ספרים רבים נכתבו על ג'ובס עוד בחייו בניסיון לפענח את סוד הצלחתו. אחרי הכול, כולנו רוצים להיות יצירתיים כמוהו, מקוריים כמוהו, מהפכניים כמוהו ואף עשירים כמוהו. משום כך, כולם רוצים להבין את סוד הקסם, את המתכון. תשכחו מזה.
מקריאת הביוגרפיה שכתב וולטר אייזקסון עולה שזאת משימה בלתי אפשרית. באישיותו של סטיב ג'ובס התכנסו תכונות שאותן אי אפשר לשחזר ואולי טוב שכך. הוא היה אדם אכזרי ורגיש, תוקפני ונדיב, ברוטאלי ועדין, וכל התכונות האלו התקיימו באדם אחד ובקיצוניות מוחלטת שגרמה לכך שכל דבר היה בעיניו "מדהים בטירוף" או "חרא מוחלט" – לא היה שום דבר באמצע. מי רוצה חיים כאלה? מי יכול לחיות חיים כאלה? מי יכול להרשות לעצמו, לסביבתו, למשפחתו ולחבריו חיים כאלה?
אני מזמין אתכם לקרוא את הביקורת המלאה כאן.
כתיבת תגובה