ירדנה עובדיה, שם שאני מודה שלא שמעתי עליו עד הערב, היא כנראה אישה מאוד עשירה. היא, כך עולה מהכתבה ששודרה בחדשות ערוץ 2 (הפעילו את הווידאו), אחראית על פרויקטים במאות מיליוני דולרים באחת ממדינות אפריקה. זה לא עניין של מה בכך – היא כנראה אישה רבת כישורים ואני בטוח שהיא הרוויחה כל דולר ביושר ועבודה קשה.
ירדנה עובדיה, כך למדתי מהכתבה ששודרה בחדשות ערוץ 2, גם אוהבת אירועים גדולים. משום כך, כאשר הבת שלה התחתנה היא ארגנה לה חתונה שעלתה, כך על פי ההערכות, שבעה מיליון שקל (ובמספרים: 7,000,000 שקל). אתמול היא ארגנה בר-מצווה לנכד שלה בהאנגר 11 שבנמל תל-אביב.
צריך לראות את הכתבה ואת הצילומים מתוך בר-המצווה כדי להבין מה היה שם. לא אהרוס לכם את התדהמה.
בקיץ האחרון בזמן המחאה החברתית, טענו כל מיני יצורים שמדברים בשמם של כל מיני עשירים, שהבעיה של הישראלים היא שהם לא יודעים לפרגן לעשירים ושבישראל התפתחה אווירה של שנאת עשירים. אני מביט בדיווח ואני לא חש שנאה ואפילו לא כעס על שירדנה עובדיה הוציאה בערב אחד את מה שרבים מאיתנו לא נרוויח בעשר שנות עבודה רצופות. הכסף שלה – שתעשה בו מה שהיא רוצה.
אין לי גם בעיה שבחוסר מודעות שקשה לתאר או להבין אותו היא אומרת בראיון: "עשיתי דברים שלא נעשו עוד כמותם בישראל ואני מקווה שאנשים יחקו אותי וילכו בדרכי ושיעשו גם". צודקת, אני מיד מוציא מהארנק מיליון וחצי שקל על בר-מצווה – לא יודע איך ולמה לא חשבתי על זה קודם. אבל עזבו. באמת. עזבו.
אני לא חש כעס או שנאה אלא חמלה ורחמים, כלפיה וכלפי הנכד שלה.
הסיבה שאני מרחם על ירדנה עובדיה היא שיש דברים שכסף פשוט לא קונה ואחד מהם הוא טעם טוב. אתה יכול לשכור אנשים עם טעם טוב כדי שיקרינו מטעמם הטוב עליך, אבל בסוף בסוף, הטעם הטוב הוא שלהם ולא שלך. הבעיה של ירדנה עובדיה ואנשים כמותה היא שהאירועים שהם מרימים הם אירועים שמצחינים מנובורישיות ונובורישיות דומה לג'וקר בחפיסת קלפים: היא מנצחת כל דבר אחר בכיעורה. כאשר מנסים לתרגם נובורישיות לחגיגת בר-מצווה מתקבל פסטיבל, חגיגה, חינגה אמיתית של טעם רע (מלווה באינסוף נצנצים). אין לי בעיה עם עושר – יש לי בעיה עם טעם רע ולמרבה הצער לעובדיה יש טעם רע לפחות כמו שיש לה כסף.
ולגבי הנכד – חשבו על נפשו של ילד בן 13 אשר נמצא במרכזו של אירוע גרנדיוזי שכזה, על ילד שאחת מהחוויות המכוננות של חייו הצעירים הוא מפגן אינסופי של חוסר פרופורציה, ראוותנות ובעיקר, מה לעשות, טעם רע.
כתיבת תגובה