יש לי סלידה בסיסית מאנשי שיווק ופרסום, זה לא חדש. רוב אנשי השיווק והפרסום שבהם נתקלתי מדברים בקלישאות חלולות ורואים את כל מה שסובב אותם במונחים ריקים כמו "מותג". גם האנשים הם כבר לא סתם בני אדם אלא "צרכנים".
לא תמיד אני מצליח להסביר למה אני סולד מאנשי שיווק/פרסום/מיתוג אבל אני חושב שמצאתי את ההסבר האולטימטיבי.
אני חבר בקבוצה של אנשים שמאפשרים לחברות סקרים לשלוח אליהם שאלונים. אני עונה עליהם וצובר נקודות ואחת לשנה בערך אני צובר מספיק נקודות כדי להמיר אותן לתו קניה בסך 50 שקלים. לא מתפרנסים מזה. ובכל זאת אני משתדל לענות על הסקרים האלו כיוון שאני מוצא את ניסוח השאלות כמו גם הנושאים שאותם בודקים כמרתקים.
לפני זמן קצר התבקשתי לענות על סקר שקשור בבנקים השונים בישראל. התבקשתי לענות באיזה בנק אני מנהל את חשבונותיי, האם אני מרוצה ממנו, האם אשקול לעבור ממנו לבנק אחר וכן הלאה. לקראת סוף הסקר, התבקשתי לדמיין מצב שבו הבנקים השונים בישראל היו בני אדם ואז לענות על השאלה הבאה (לחצו כדי להגדיל):
אני צריך לחשוב על בנק מזרחי טפחות, בנק איגוד, הבנק הבינלאומי, בנק דיסקונט, בנק יהב וכל מיני בנקים אחרים שמעולם לא עבדתי איתם, אני לא מכיר אותם, מעולם לא נכנסתי לסניף שלהם, אני משתדל לא לראות פרסומות שלהם, לעצום את העיניים חזק ולענות אילו תכונות אישיות מתאימות לבנק: האם בנק מזרחי טפחות הוא "שובב" או אולי "מורד"? האם בנק איגוד הוא "כייפי"? האם בנק דיסקונט הוא "שחצן"? ומה באשר לבנק ליהב, האם הוא "חף מפשע" או שמא "אסרטיבי"? כאשר מצאתי בכל זאת תכונה אחת שאולי אפשר לשייך לבנק כלשהו, נניח "לא ישר", המערכת לא קיבלה את תשובתי: "אתה צריך לבחור ארבע מילים לפחות", נאמר לי. "נסה שנית!". למעשה, אם תעברו על הרשימה תמצאו רק שלוש תכונות שאפשר להגדיר אותן כשליליות: "לא ישר", "לא אכפתי" ו"שחצן". שאר התכונות כאילו נגזרו מברושור אמריקאי-מלוקק של תכונות קסומות. "הו, הבנק שלי כל כך נחשק!" (מה?!?)
רק אנשי שיווק ופרסום, אומר זאת שנית – רק אנשי שיווק ופרסום – מסוגלים לחשוב שיש אנשים נורמלים שלא מתעשיית השיווק, שיוכלו לענות ברצינות על השאלה האם בנק לאומי הוא "הרפתקן". רק מי שקרא את כל ספרי המיתוג המטופשים על כך שכולנו "מתחברים" למותגים, על כך שיש לנו "רגשות" כלפי תאגידי ענק שמייצרים סחורות בסין ומשלמים לעובדים שלהם גרוש וחצי ליום, רק הם מסוגלים לבקש ברצינות לדעת: האם בנק דיסקונט הוא "דואג", "בשליטה" או "סקסי" (מה?! לא באמת, מה?!?).
אין גבול לריקנות של השאלות האלו, אין גבול לרדידות שהן מפגינות ולמה שהן מלמדות על מי שחיבר אותן. כמה צר עולמו של מי שחושב שיש אנשים שמסוגלים לדמיין את ערימת הבנקים הישראלים, אלו שנוהגים כמו קרטל, אלו ששוחטים את הלקוחות בעמלות, בריביות, בחיובים נסתרים, כאילו הם היו חלק מהחבר'ה שלהם ואז יוכלו לומר: "הבנק הבינלאומי הראשון? אההה הוא אחלה אידיאליסט, שונה, שחצן ונדיב של הלייפ!".
זו הסיבה שאני סולד מאנשי שיווק ופרסום.
כתיבת תגובה