המחאה החברתית שהתפרצה בחודש יולי והגיע לשיאה עם הפגנת ההמונים בסוף השבוע האחרון, עוררה אינסוף תגובות מסוגים שונים עד שלרגע היה קשה להבין מי נגד מי. בניסיון לעשות סדר, אני מגיש בפניכם חלוקה ראשונית לטיפוסי תגובות (טיפולוגיה) המבוססת על סרגל המחולק לעשר שנתות הנעות מימין לשמאל. כל קטגוריה היא קטגוריה כללית אותה ניתן לחלק לתתי-קטגוריות ומכאן שלא כל הקטגוריות מיוצגות בטיפוגרפיה המוצעת ולכן יתכן שלא תמצאו את העמדה הספציפית שלכם על הגרף. במידה וזה המצב, אודה לכם אם תציינו בתגובות היכן את ממקמים את עצמכם (אני 3.7 או 8.2 וכן הלאה) ותאפיינו את העמדה שלכם (וכן, ראיתי את הסיפור על התביעה של פייסבוק נגד אתר הלייקסטור. נכון מפתיע?! אתייחס לכך בפוסט נפרד בקרוב).
1. אין מחאה, זו פיקציה תקשורתית: מאות אלפי האנשים שיצאו לרחובות לא מחו באמת כי אין להם על מה למחות. ראש הממשלה המכהן הוא הטוב מאז ומעולם, מצבנו מעולה, בתי הקפה מפוצצים ואם כבר מדובר בפיקציה תקשורתית שנשלטת על ידי אנשי שמאל חובבי סושי. ברגע שהתקשורת תאבד עניין יסתבר שבעצם לא היתה מחאה. דוברים לדוגמה: חנוך דאום, קובי אריאלי, איווט ליברמן.
2. יש מחאה אבל זו קונספירציה של השמאל הקיצוני: יש מחאה ואנשים צועקים אבל הם בעצם פיונים במשחק הרבה יותר גדול שנסתר מהם. המחאה אורגנה על ידי אנרכיסטים של הגדר, הקרן הישראלית החדשה, אלדד יניב וצ'ינגפינקי חייזר הבית של הגלוב. מטרתם של כל גורמים אלו היא להקים מפלגה, להפיל את ראש הממשלה, להדיח את שר הביטחון, להכניס את שרה נתניהו לבית משוגעים ולצבוע את כל הבמבה בעולם לצבע ירוק. למה? זה לא ברור? ירוק זה הצבע של החמאס! דוברים לדוגמה: קלמן ליבסקינד, דרור אידר.
3. יש מחאה אבל ראשי המחאה הן טינופת: המחאה היא בסדר, המחאה היא נפלאה אבל פייי כוסאמק מי אלו האנשים שנמצאים בראשה? מי זו הדפני ליף המשתמטת, שונאת המדינה, שונאת את צה"ל, צפונבונית שמושכת את המחאה לכיוונים אנטי-ציונים? ומי זו הסתיו שפריר הזו שאומרת שביבי עוד עלול לפתוח במלחמה? המחאה היא נפלאה, אנחנו מחבקים את המחאה ואת המוחים שהם ממש אנשים נהדרים אבל ראשי המחאה? פייי כוסאמק חבורה של מגעילים. השליכוהם היאורה. דוברים לדוגמה: בן דרור ימיני.
4. יש מחאה אבל אני לא מבין על מה מוחים ולכן לא תומך בה: זו מחאה אמיתית, חשובה ומעניינת אבל אני לא מבין מה הם רוצים האנשים האלו. הם אומרים שהם רוצים צדק חברתי אבל למה הם מתכוונים? אני לדוגמה הייתי בחתונה של נוחי דנקנר והוא היה כזה מתוק עם החולצה הלבנה שלו ובחוץ היו אנשים כאלו מגעילים שצעקו עלינו כל מיני דברים לא נעימים ואני לא מבינה, למה! למה?! מה הם רוצים מנוחי! ובכלל, לא ממש ברור לי מה קורה כאן ועד שלא תסבירו לי ב-ד-יוק לאן זה הולך אנחנו לא תומכים. כי כאלו אנחנו – אנאלים! וכן, אנחנו יודעים שעכשיו, כאשר החלטנו לצאת נגד המיינסטרים, אתם תכעסו עלינו ותשמיצו אותנו. אבל אנחנו עומדים איתן! כי אנחנו אמיצים! וכנים! והולכים נגד הזרם! כי אנחנו אמיצים! (כבר אמרנו אמיצים?) ולכן לא אכפת לנו. דוברים לדוגמה: שי גולדן, מיכל גולדן.
5. יש מחאה, אנחנו מבינים מה מטרתה אבל אנחנו ליכודניקים: ביבי הוא מלך ישראל ואנחנו הצבענו ליכוד ותמיד נצביע ליכוד כי אבא שלנו הצביע לבגין וככה זה. לא קיבלנו כלום מהליכוד אף פעם ולמעשה הם דופקים אותנו טוב טוב ואפילו לא מחייכים תוך כדי אבל אנחנו ליכודניקים וביבי מלך ישראל וכל מי שאומר משהו נגד ביבי אנחנו ניכנס באמא שלו.
6. יש מחאה, היא מוצדקת, אנחנו לא ליכודניקים אבל לא בזין שלנו לצאת מהבית: כאילו, חם בחוץ? ולח נורא?! וגם צפוף ואין חניה?! יש שם מספיק אנשים גם בלעדינו, לא?
7. תומכים במחאה והחלטנו לצאת מהבית להפגין: סוף סוף יש מישהו שלקח יוזמה והצליח לרתום את האנרגיה של המעמד הבינוני בישראל שדופקים אותו על בסיס קבוע. אולי יהיה פה שינוי ועכשיו, כאשר יש סיכוי לשינוי, אנחנו לא יכולים להישאר בבית – אנחנו יוצאים להביע סולידריות.
8. תומכים במחאה בדרכנו שלנו: לא רק שאנחנו יוצאים להפגין אנחנו גם מנסים לשכנע חברים, אנחנו כותבים ברשת, אנחנו ממריצים את המכרים שלנו לצאת החוצה. אנחנו מביעים עמדה אקטיבית שלא מסתפקת בכך שאנחנו מגיעים להפגנה כאן או שם אלא גם כזו שמשמיעה קול, שמבקשת לשכנע, שמתעמתת במידת הצורך עם עמדות אחרות. דוברים לדוגמה: המממ, אני!
9. תומכים במחאה והולכים ומרימים את נס המרד: זה לא מספיק רק לשכנע ולדבר – צריך גם לעשות. אנחנו מארגנים אירועים סביב המחאה, אנחנו הולכים למאהלים על בסיס קבוע ואם יש צורך אנחנו גם ישנים בהם. אנחנו חלק מקבוצת הפעילים הרחבה שלא רק תומכת אלא גם דוחפת, יוזמת ומבצעת פעולות בשטח. דוברים לדוגמה: שוקי גלילי, יונית מוזס, גדי שמשון.
10. מארגני המחאה: היינו שם מההתחלה ועכשיו אנחנו נמצאים בפרונט. שואלים אותנו אם עשינו צבא ואם כן אז איפה, כמה כדורים ירינו, איזה כדורים ירינו והאם הרגנו מחבלים (ומאיזה פלג – כי להרוג מישהו מהפת"ח זה כאילו, פחחחח כל אחד יכול – אבל ג'יהאד עולמי?! אהה, זה כבר יותר מרשים). דוברים לדוגמה: דפני ליף, סתיו שפיר.
כתיבת תגובה