אני יודע, אני נכנס לטריטוריה לא לי. יש אנשים שכותבים על פוקר למחייתם, ובכל זאת.
אני אוהב לשחק פוקר, טקסס הולדם פוקר. בהתחלה הורדתי כל מיני תוכנות-משחקים, אחר כך מצאתי כל מיני אתרי-משחקים עד שבסופו של דבר נחתתי בפוקר של זינגה בפייסבוק. בתחילת הדרך חייתי באשליה שמדובר בפוקר הוגן אבל שיחה קצרה עם דורון על ארוחת צהריים משובחת, גרמה לי להבין שמדובר במשחק מהונדס לגמרי מבחינת סיכויי הזכיה. ואכן, בכל פעם שנדמה לך שאתה עומד לנקנק את כל השולחן עם 3 קלפים מאותו הסוג (שלושה אסים, לא סתם!) אתה מגלה שמישהו אחר בשולחן השיג סטרייט. אתה חושב שהנה אתה מנצח באמצעות שני זוגות של מלך ומלכה ואתה מגלה שמישהו אחר בשולחן מחזיק שלישיה של 2. הסיכוי האמיתי לצירופים האלו הוא טריליון-גזיליון, הסביר לי דורון, אבל הם מתרחשים על שולחנות הפוקר של זינגה חמש פעמים בעשר דקות; מספיק כדי לגרום לך להיות מתוסכל שלא ניצחת או לצרוח מאושר כאשר ניצחת דביל אחר שחושב שזה פוקר הוגן.
ובכל זאת, בשבועות האחרונים הצלחתי לאגור לקופתי הצנועה 3 מיליון דולר, תוצאה של רווחים שנרכשו בדם, יזע ודמעות, בעיקר כשאני זקוק להפסקה משאר הדבר שאני עושה. מהבחינה הזו פוקר בפייסבוק הוא הטימטומייזר האולטימטיבי; אתה נותן למשחק לזרום ולא משקיע בו יותר מדי מחשבה. ממילא הכל מכור.
זה כלום. אני עוד לא מדבר על ערימות האנשים שנכנסים לשולחן שבו אפשר להיכנס עם 200 אלף דולר, כשהם מצוידים בעשרת אלפים דולר, ועל היד הראשונה עושים All In. ואני לא מדבר על שניים כאלו. אני מדבר על מאות ועל אלפים שזו אסטרטגיית המשחק שלהם בפייסבוק. אני בדרך כלל קונה להם בקבוק רעל. Pricks.
אין פלא לכן, שבסופו של דבר זה מתחיל לשעמם. אז החלטתי לשחק בסכומים גבוהים ולהפסיד את כל כספי.
ואז מגיעה דילמה מרתקת. אתה שואל את עצמך: "לא חראם? הפסדת כבר 600 אלף דולר, לא חראם?". ואז הצד השני שלך אומר "תגיד, התחרפנת? זה 3 מיליון דולר וירטואליים!! מה 600 אלף דולר? אין פה כלום! זה רק מספר שכתוב על המסך! תפסיד ותמשיך בחייך!". ואז הצד הראשון שלך אומר "כן, אבל עד שהרווחת…". ואז הצד השני שלך אומר "מה הרווחת?! פאקינג פיקסלים הרווחת! תפסיד!".
ואז אתה מגלה שאתה סכיזופרן ומאשפז את עצמך. תבואו לבקר אותי לפעמים, תהיו בני אדם.
כתיבת תגובה