כשנשאלו מנהלי אתר Buy.com מהו המודל העסקי שלהם, הם סיפקו תשובה מרתקת: "אנחנו מוכרים חלק ניכר מהמוצרים שלנו במחיר נמוך במיוחד. כתוצאה מכך יש לנו הכנסות מעטות וברוב המקרים אנחנו מפסידים על המכירות שלנו". באופן מפתיע בששת החודשים הראשונים של 2001 הפסידה החברה 51 מיליון דולר. בינואר 2001 היא פיטרה 115 עובדים, באוגוסט 50 עובדים נוספים. עד סוף אותה השנה לא נותר ממנה דבר.
נזכרתי בסיפור הזה כאשר קראתי את הכתבה שהתפרסמה הבוקר ב"כלכליסט" על המיזם החדש של אפי פוקס ויניב שמעוני, Fribiz. שמעתי על הכתבה הזו כיוון שאפי ואני מסתובבים באותם המעגלים פחות או יותר. משום כך ראיתי היום הרבה מאוד ברכות מתעופפות בטוויטר ואיחולי הצלחה. גם אני מאחל הצלחה לאפי וליניב, אבל לצערי אני אולי אקלקל קצת את האווירה השמחה.
באופן כללי אני מודה שהמודל העסקי של האתר נשמע לי מופרך. אומר את זה אחרת: זה נשמע אחלה על הנייר: אנשים יבואו, יעשו כל מיני דברים, יקבלו כל מיני נקודות ובעזרת הנקודות יקנו כל מיני דברים ובסוף, הוקס פוקס, כולם מרוויחים. והמודל העסקי? פוקס מסביר:
נניח שיש באתר מיליוני משתמשים שצמאים לנקודות, וכל אחד רוצה להעשיר את מספר הנקודות שלו, כדי שיוכל להשתתף ולזכות במכרזים רבים יותר. במקביל יש מיזמים שרוצים לעלות את המעורבות של הגולשים. למשל, אתר תמונות שרוצה לגרום לגולשים להעלות תמונות, להגיב, לתייג, לשתף. אנחנו באים ואומרים לאותם מיזמים: 'תנו להם נקודות פריביז תמורת ביצוע פעילות. לכם זה מאוד זול לקנות את הנקודות מפריביז, אבל לגולשים יש ערך מוסף גדול מאוד
אה הא: "נניח שיש באתר מיליוני משתמשים." זה האלף-בית של דיבור יזמי הדוט.קום. היזמים מהזן הזה היו אומרים: "אנחנו פועלים בתחום המסחר האלקטרוני בשוק מזון הכלבים. השוק כולו מגלגל עשרה מיליארד דולר בשנה. נניח שנשיג אחוז אחד, רק אחוז אחד מהשוק, ואנחנו מסודרים".
אם כך, הנחת המוצא של המודל העסקי של פריביז היא "נניח שיש באתר מיליוני משתמשים". הם לא סתם מיליוני משתמשים, הם מיליוני משתמשים ש"צמאים לנקודות". הם לא סתם צמאים לנקודות הם רוצים להעשיר את מספר הנקודות שיש להם. גם זה לא מספיק. יש גם יזמים. לא סתם יזמים, אלא יזמים שרוצים לעלות את המעורבות של הגולשים באתר שלהם. אבל גם זה לא מספיק.
היזמים צריכים להסכים לשלם לפריביז כסף אמיתי לגמרי תמורת הזכות לחלק נקודות של פריביז. התמורה שהם יקבלו היא "עידוד לפעילות גולשים" (צירוף המחץ של שנת 2010, כמו ש"תוכן דביק" היה צירוף המחץ של 1999). אבל שניים-שלושה יזמים זה לא מספיק; יש צורך ביזמים רבים, רבים מאוד, כדי שכסף אמיתי יחליף ידיים ויחזיק באוויר את המודל העסקי הזה.
כאשר בוחנים את כל התנאים שצריכים להתקיים כדי שהמודל יחזיק מים מבינים שהסיכוי לכך קלוש ביותר. אני לא אומר שהוא בלתי אפשרי: דברים מוזרים מאלו קרו באינטרנט (טוויטר) וזה סוד הקסם של יזמות ברשת: היא מרתקת, היא מתעתעת, היא אפשרית. אבל אני מודה שאני רחוק מלהתפעל ממודל די רעוע שבנוי, כך הסבירו היזמים, על המוכנות של אתרים גדולים (נניח פייסבוק או CNN) לשלם כדי להשיג פעילות של גולשים שנמצאת שם ממילא גם ללא הצורך לשלם כסף אמיתי שיאפשר להם לחלק נקודות וירטואליות.
החלק השני של המודל הוא בכלל מודל של קידום מוצרים: יתנו לנו מוצרים בחינם, אנחנו נחלק אותם בתמורה לנקודות וירטואליות, שכידוע לא באמת שוות משהו, וכולם שמחים: הגולשים זכו במשהו בלי להוציא גרוש, ואלו שנותנים את המוצרים גם שמחים כי למרות שהם נתנו מוצר ששווה אלף דולר הם קיבלו "פעילות של גולשים" ו"באז". מסתבר שבמאזני החברות יש כיום שורה חדשה: שורת הבאז, וחברות רבות שמחות למלא אותה.
אה, ויש גם פרמידה קטנה ואפילו אפשר לקנות פריביז בתמורה לכסף אמיתי. מישהו אמר לינדן דולר?
אז כן, אני מאחל לשניים הצלחה, ולא, אני לא חושב שלופט-גשפט מהסוג הזה הוא משהו שיכול לעבוד. been there, done that, וזה נגמר בבכי.
כתיבת תגובה