יש הרבה דברים לומר על פייסבוק ואת חלקם אני אומר בשיעורים שאני מעביר ובהרצאות שאני נותן, ועדיין התופעה הזו גורמת לי לא פעם למבוכה, מבוכה במובן זה שאני לא בטוח שאני מבין מה הקטע. כמו למשל עניין החברות.
זה שיש בעיה עם המילה "חבר" בפייסבוק, אשר מרוקנת מתוכן את המשמעות העמוקה יותר של המילה "חבר", משמעות שהיתה שם הרבה לפני פייסבוק, זה די ברור. אבל נראה לי שאני לא מצליח להתגבר עליה.
אחת לכמה ימים אני מקבל הצעה לצרף לרשימת החברים שלי אנשים שאין לי מושג מי הם, מה הם רוצים ממני, למה הם בחרו דווקא בי ולמה אני אמור לצרף אותם לרשימת החברים שלי. לא רק זה, הפרופיל שלהם חסום (מטעמי פרטיות) כך שכאשר אני נכנס לדף שלהם בניסיון להבין מי הם, אין לי עליהם שום אינפורמציה: אני לא יודע מה הם עושים, איפה הם עובדים, מה מעניין אותם. שום דבר. שם ותמונה. במקרה הטוב. לפעמים יש שם תמונה של כלב.
אני מניח שיש אנשים שמתייחסים לרשימת החברים בפייסבוק בצורה נונשלנטית לגמרי. מי שרוצה להיכנס – ברוך הבא. זו דרך סבירה לחלוטין להתייחס לעניין. כנראה שהבעיה שלי היא שאני לא מצליח לקבל על עצמי את המעמד החדש של המושג "חבר" כפי שהוא בא לידי ביטוי בפייסבוק ומקובל על רוב דיירי הרשת החברתית, כלומר, סתם מישו. בעוד שבהתחלה מדיניות סינון ה"חברים" שלי היתה די מתירנית, כבר הרבה מאוד זמן אני מקפיד שברשימת החברים שלי יהיו אנשים שאני מכיר אותם, שהכרתי אותם או שאני רוצה להכיר אותם.
אז אם בחודשים האחרונים ביקשתם להצטרף לרשימת החברים שלי בפייסבוק והתעלמתי מכם, אל תקחו את זה באופן אישי. זה לא אתם, זה אני.
טוב נו, זה גם אתם.
כתיבת תגובה