אתמול קראתי בעיון את עצותיו של אסף דותן באתר השיווק של "דה-מרקר", שמתגלה כפנינה אמיתית בכל הקשור לטקסטים וכותרות הזויות במיוחד (כמו זו, המכריזה על אסון תדמיתי – לא פחות ולא יותר. לא עדיף להשתמש ב"שואה"? אני מתכוון, אם אנחנו כבר בעניין של אנדרסטייטמנט). בכל אופן, הטקסט של דותן מספק שורה של עצות לארגונים אשר כותבים טקסטים באינטרנט. לזכותו של דותן ייאמר שהוא מפרסם את הטקסט שלו אחרי שורה של טקסטים דומים המציעים, מסבירים, מנהירים ומבהירים "איך לכתוב תוכן לאינטרנט" (אפילו התייחסתי בקצרה לטקסט מהז'אנר הזה).
כיוון שאני עוסק בפרסום תכנים באינטרנט מזה מספר שנים, אני סבור שאין מומחה גדול ממני לפרסום תכנים באינטרנט. משום כך, אני מודה לכל קודמיי אשר הכינו את הקרקע, אבל הגיע הזמן לעשות סדר. זוזו הצידה.
כך תכתבו תוכן לאינטרנט
1. יש להשתמש במקלדת: על האינטרנט בניגוד, נניח, לדף נייר או סלע, אי אפשר לכתוב בעט או בצבעי גואש. לכן חשוב להצטייד במקלדת באמצעותה תקלידו את הטקסטים לתוך המרחב הקיברנטי.
2. אותיות אהוי: כותבים רבים, אשר כותבים לאינטרנט, מעדיפים לחסוך באותיות אהוי בשל קונספציה שגויה לפיה גולשים לא אוהבים אותיות אהוי. מחקרים שבוצעו באחרונה בגרוזיה (לשעבר גרוזיה) גילו כי הגולשים דווקא אוהבים את אותיות אהוי ולכן יש להשתמש בהן כמה שיותר. לדוגמה:
"חלונות היא מערכת הפעלה דפוקה. בלינוקס זה לא היה קורה. יו, הוי אה הא, ווי ווי ווי!!".
3. קישורים: האינטרנט היא לא כמו, נניח, אבוקדו. היא מאפשרת לקשר מתוך טקסט מסוים למקום אחר ובכך ליצור אינטראקטיביות רב-רבדית אשר רומזת לטקסטורות מולטי-קונצרטינות שפועלות על הגולש ברמות תודעה שונות. לכן, השתמשו בקישורים. זה אחלה.
4. פונטים: השתמשו בהם.
5. כותרות: גם בהן.
6. אפיינו את הקהל: באינטרנט, בניגוד נניח, לחרסינה, משתמשים כל מיני אנשים מכל מיני סוגים. למשל נשים. אי אפשר להתייחס לנשים כמו שמתייחסים לגברים כי, אתם יודעים, אין להן ת'דבר הזה שם למטה. לכן, חשוב לאפיין את הקהל שלכם ולפנות אליו בשפה שהוא מבין. לדוגמה, אם אתם כותבים לנשים, צריך לכתוב בעדינות, ברכות, ובצבע ורוד. לעומת זאת, אם אתם כותבים לגברים, חשוב להדגיש אלמנטים של כוח, עוצמה וגיר חצי אוטומטי.
7. מיקוד בקורא: אחרי שגמרתם לאפיין את הקהל, נסו להיכנס לנעליו. זה יכול להיות מסריח, בייחוד אם הקהל שלכם הולך עם הנעליים שלו כבר הרבה זמן, אבל אין ברירה. באינטרנט, בניגוד, נניח, לקינואה, לפעמים עושים דברים שלא רוצים. זה אחד מהם. אחרי שתכנסו לנעליו של הקורא נסו להבין למה הוא קורא את הטקסט שלכם. הבנתם? מעולה. אל תספרו לאף אחד. זה סוד. שששששששש!
8. ערך מוסף: תנו לקורא אחד. או שניים, אל תהיו קמצנים. זכרו: הקורא הוא המלך. או שזה התוכן. המממ הפלטפורמה? המפרסם. זכרו, המפרסם הוא המלך ולכן אתם חייבים לתת למפרסם ערך מוסף. אלא אם כן אתם המפרסם. ואז אתם לא צריכים לתת לעצמכם ערך מוסף. למעשה זה מסוכן. זה עלול להוביל למעגל הרסני בו אתם מנסים לתת ערך מוסף לעצמכם בעוד שעצמכם מנסה להוסיף ערך מוסף על המוספנות שתיספתם לעצמכם קודם לכן. היקום יקרוס לתוך עצמו. זה לא טוב. אבל אם אתם לא המפרסם – תנו ערך מוסף. זכרו. הקורא הוא המלך. או שזה התוכן?
9. הדגשה: יש להדגיש את המילים החשובות במשפט. זה מקל על הקורא להבין מה חשוב ומה לא חשוב. אתם מבינים, הקורא הוא מ-פ-ג-ר. כלומר, היום נהוג לומר "מאותגר". הוא מ-א-ו-ת-ג-ר. אבל אל תתייחסו אליו כמו אל מפגר. הוא ייעלב. ביניכם ובין עצמכם אתם יכולים לומר: "כמה שהקורא שלי מפגר" אבל כלפי חוץ כתבו בנימוס. לדוגמה: "הנה כעת אסביר לך באריכות אך בסבלנות, למה התכוונתי בכך שכתבתי שהשעה עכשיו היא שלוש. אחר הצהריים. יו, הוי אה הא, ווי ווי ווי".
10. "המדיום הוא המסר": זה משהו שמרשל מקלוהן אמר. אף אחד לא מבין את זה. כלומר יש כאלו שמבינים את זה אבל את העניין הזה עם מדיום קר וחם? את זה באמת אף אחד לא מבין.
כתיבת תגובה