"כלכליסט" מדווח בהתרגשות בראש האתר שלו (כן, זה מה שאני עושה בחצות וחצי בלילה; נכנס לאתר "כלכליסט". סוג של מחלת נפש) כי:
"הקמת נמל חדש באילת ומתיחת רכבת ממנו לאזור צין עשויות להפוך את העיר לריביירה של המזרח התיכון" – כך טוען הכלכלן יעקב שיינין לקראת הדיון שיתקיים השבוע בכנסת בעניין הקמת שער דרומי חדש למדינת ישראל.
לטענת שיינין, מה שצריך לעשות בשלב הראשון הוא להעתיק את נמל אילת ומתקני קצא"א לצפון העיר, להעתיק את נמל התעופה לתמנע ולחבר רכבת מטענים בין אילת לצין. הכל אני מבין אבל לחבר רכבת מטענים לצין? מה לכל הרוחות יש בצין חוץ ממדבר ולמה שמישהו ירצה להגיע לצין? איפה זה צין? מה קורה בצין ולמה אף אחד לא סיפר לי על זה עד עכשיו?!
בכל מקרה, אני חושב שהכלכלן שיינין טועה. הדרך לצמיחה באילת לא עוברת דרך הפיכתה לריביירה של המזרח התיכון. מה שצריך לעשות הוא להפוך את אילת ללונדון של המזרח התיכון. מכיוון שאני כלכלן חובב בהשכלתי, הנה התוכנית שלי אותה אני אגיש לקראת הדיון שיתקיים השבוע בכנסת בעניין הקמת שער דרומי חדש למדינת ישראל.
התוכנית בנויה משישה שלבים פשוטים:
שלב ראשון (הכנה): לוקחים את נמל התעופה מעבירים אותו לגרמניה. מותחים קו רכבת מאילת ליוטבתה. אני אוהב שוקו.
שלב שני: מרימים את כל העיר על מדף גבוה ומתחילים לחפור עד שבונים איזה חמישה-שישה קווים של רכבת תחתית. אחרי שנגמרת החפירה מורידים את העיר מהמדף חזרה אל הקרקע. מחייבים את התימני שיפעיל את התחנה לומר: "מיינד דה-געפס".
שלב שלישי: מזמינים מאיטליה מזגן גדול-גדול ומבקשים ממכון ולקני לבנות ממטרה גדולה-גדולה. שוכרים כמה טייחים פלשתינאים שיבנו תקרה גבוהה מעל העיר, נניח משהו כמו 100 מטר מעל העיר, ובראש התקרה תוקעים את המזגן וגם את הממטרה. מכבים את האור.
שלב רביעי: מפעילים את המזגן ואת הממטרה 315 יום בשנה.
שלב חמישי: מביאים שעון גדול.
שלב שישי: מביאים בריטים.
אני מעריך את עלות התוכנית ב-3.5 מיליארד ליש"ט (כדאי להתרגל למטבע החדש) ולדעתי המגזר הפרטי יתעניין בו מאוד שכן הוא צפוי להחזיר את ההשקעה צ'יק-צ'ק. תראו לי אחד, אחד שלא ירצה לבוא ללונדון שתקועה בתחת של הערבה. אחד!
כתיבת תגובה