שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, מתגלה כבליין לא קטן. אחרי שנחשפה המבוכה בספרד, נחשפו אתמול והיום סיפורים נוספים על מסעותיו של כבוד השר ברחבי העולם. הפעם מדובר בברזיל, ארגנטינה ומדינות נוספות. מסתבר שכבוד השר חובב יותר לצאת לפאבים, משחקי כדורגל, מועדונים, חופים ושאר אתרי בילוי מאשר לעבוד. האמת? צודק.
ובכל זאת לא נעים. אחרי הכל, אני ואתם הם אלו שמממנים לחבר סטס את הבילויים. לכן "מקורבי השר", כלומר מנכ"ל המשרד, דובר המשרד או השר עצמו, העבירו ל"ידיעות אחרונות" את התגובה הבאה:
הייתי רוצה לומר לכם שזו פארודיה, הייתי רוצה לומר לכם שאני כתבתי את זה בשביל הצחוקים, הייתי רוצה לומר לכם שזו בדיחה שהרי לא יתכן שזו באמת התגובה של "מקורבי השר" – אבל אני לא יכול. כי זו התגובה: "מדובר בבחור צעיר ונאה, ולא שמן וקירח". זו הרמה של השרים במדינת ישראל.
ואם אנחנו כבר ב"ידיעות אחרונות" (כמו שאפשר להבין, נפל לידי הגליון של היום), עמוד אחרי הדיווח על החבר סטס מופיע דיווח על החבר ברלוסקוני תחת הכותרת העיתונאית, המקצועית והעובדתית: "בא מאהבה".
לצד הכתבה, שעמוסה בפרטים חשובים ("[ברלוסקוני] העניק שתי נשיקות על לחיו של שגריר ישראל ברומא"), עקרוניים ("המשיך בחיבוק לראש הטקס של משרד החוץ"), ושעוסקים בסוגיות מדיניות רבות משמעות ("ברלוסקוני נראה במיטבו, שום זכר לצלקת שנשארה מהתקיפה"), מופיע איור מיוחד ובו התפריט ממנו נהנה ראש ממשלת איטליה:
ואני שואל את עצמי: מה, מה התפריט הזה רוצה לומר לי? מהו המסר שהעיתון מבקש להעביר לי, הקורא, בכך שהוא מפרסם את תפריט ארוחת הערב? הניחוש שלי הוא שהתפריט מבקש להעביר את ההוד וההדר בו התקבל האורח המכובד. הוא עמוס במילים שהאנשים הפשוטים, חלקם – לא עלינו – שמנים וקירחים, לא מכירים מהתפריט הרגיל שלהם כמו: "אקסלופ", "מצע לפת", "דואט צלעות" וכמובן היהלום שבכתר, "קרם זביונה", שהוא, כידוע, מעדן מלכים מלא בהמממממ זביונות ממש ממש קטנות.
אני חושב שאני אמור לקרוא את התפריט הזה ולומר לעצמי "תשמע, ממש אוהבים את ברלוסקוני פה בארץ. תראה מה נתנו לו למנת הביניים: סורבה לימון וודקה! לא תגיד איזה טוסט גבינה צהובה. לא. סורבה לימון וודקה! וואלה איך שאנחנו מפנקים ת'חברים שלנו. שווה להיות חבר שלנו. מדליון אנטריקוט. באמת שווה".
כתיבת תגובה