הנה מחשבה שלא התגבשה לכדי טור סדור ב"עין השביעית" ובכל זאת חשבתי שמין הראוי להעלות אותה.
מי שמסתכל בעשור האחרון ממעוף הציפור על התנהלות העיתונים הגדולים בישראל, יכול ליהנות ממשחק שח-מט משובח. אלא שבניגוד לשח-מט, במשחק הזה כל העיתונים משחקים נגד כל העיתונים האחרים. אחרי כמעט עשור של חבטות הדדיות, יתכן שהצדדים מחכים לראות מתי "ישראל היום" יישלח למערכה את החייל שעשוי להכריע את גורל המלחמה כולה: הכלכלה.
למי שהפסיד את הפרקים הקודמים, הנה מה שהתרחש בעשר השנים האחרונות. ב-1 במאי 2000 הזיז "הארץ" את הצריח שלו והשיק את אתר TheMarker. המהלך נועד לפגוע ב"גלובס" והוא פגע בול במטרה. אלא שאחרי התפוצצות בועת הדוט.קום, בשנת 2003 נאלץ "הארץ" לקפל חזרה הביתה את TheMarker ולכנס אותו לתוך מערכת הכלכלה של העיתון. המהלך הזה, בסופו של דבר, הוביל להתפרקות העיתון ובנייתו מחדש. מי שמיהר להספיד את המהלך של "הארץ" זכה לקבל תשובה ניצחת כאשר ב-2005 החליטו בעיתון לאמץ את המותג "TheMarker", להעלים את "הארץ כלכלה" ולהסתער במלוא הכוח על השוק. זה היה מהלך יומרני אך הוא הצליח – לפחות מבחינה מסחרית.
שנה אחר כך, החל שלדון אדלסון את מהלך ההשתלטות שלו על שוק העיתונות הישראלי. ראשית הוא הקים את החינמון "ישראלי" עם איש העסקים שלמה בן-צבי והעיתון יצא לאור לראשונה בינואר 2006. כאשר היחסים בין השניים התפוצצו, השיק אדלסון עיתון חדש, "ישראל היום", שהגליון הראשון שלו יצא לאור בסוף יולי 2007. המטרה סומנה והיתה ברורה: אדלסון מכוון לראשם של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". "ידיעות אחרונות" ניסה להכות חזרה באמצעות חינמון משלו, "24 דקות", אך זה נסגר תוך כ-24 ננו-שניות. במקביל, בעקבות הפריחה הכלכלית של אמצע העשור (אוף, זה היה מזמן), החליט "ידיעות אחרונות" להשיק עיתון כלכלי שיתחרה ב"TheMarker" ובפברואר 2008 הושק "כלכליסט".
סיכום ביניים: "TheMarker" מכה ב"גלובס", "ישראל היום" מכה ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב", ו"ידיעות אחרונות" באמצעות "כלכליסט" מכה חזרה ב-TheMarker. כפי שניתן להבין "מעריב" מחוץ לתמונה. אין פלא שהוא מסיים את העשור הזה כשמצבו אנוש ולגמרי לא יציב. גם "גלובס" גילה מעט פאסיביות במאבק אליו נקלע והצליח להחזיר מלחמה בעיקר בתחום הכנסים.
בחודשים האחרונים, החל משחק השח-מט להתחמם. ב"ישראל היום" העלו את תפוצת העיתון והפכו לעיתון השני בגודלו בישראל תוך שהם עוקפים בקלילות את "מעריב". כלי אחד, יצא מהמשחק. ביי ביי. באחרונה שלח "ישראל היום" את הסוס שלו לאזור המלכה של "ידיעות אחרונות" והשיק מוסף סופשבוע חדש – גם הוא מחולק בחינם. במקביל "כלכליסט" השיק מוסף סופשבוע משלו, בניסיון לתת מענה למוספי סוף השבוע של "TheMarker" ו"גלובס".
מעניין, הא.
אני לא מנוי על "ישראל היום" מכיוון שב"ישראל היום", כנראה, לא סבורים שלתושבי פרדס-חנה מגיע שהעיתון יגיע עד לביתם. מצד שני, אתר האינטרנט של "ישראל היום" מציע לקרוא בצורה קלה, יעילה ונעימה את כל תכני המהדורה המודפסת של העיתון. משום כך התחלתי בשבועות האחרונים לעיין בו. אני כותב "לעיין" כי לא באמת קוראים עיתון שבמהלך השבוע הידיעות הארוכות ביותר בו מזכירות הודעת סמס. טוב, אולי אני מגזים. הודעת טלגרף.
מהעיון בעיתון התרשמתי משני דברים. הראשון הוא מכמות וממגוון המפרסמים שמאכלסים את עמודיו. הטענות בשוק הן שמחירי הפרסום בהם נוקב "ישראל היום" נמוכים במיוחד. יתכן אבל זה לא משנה את הנראות של העיתון שמשדרת אטרקטיביות פרסומית וזאת בניגוד ל"מעריב" שישנם ימים בהם הוא נראה כמו מושבה של מצורעים.
העובדה השניה ממנה התרשמתי היא שיש בעיתון כמעט הכל: חדשות? יש. מאמרי דעה? יש. ספורט? יש. מוסף שבועי? יש. תשבצים? יש. ועדיין חסרים בו שני מרכיבים המאפיינים את היומונים הגדולים האחרים. הראשון הוא מוסף יומי דוגמת "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" ו"המגזין" של "מעריב". אל דאגה, אין סיבה לחשוב שמי מבין קוראי "ישראל היום" מרגיש בחסרונו של המוצר. בשני העיתונים הגדולים מתייחסים למוסף היומי שלהם כאל פח האשפה של עמודי החדשות: מה שלא נכנס לחדשות נכנס אליו. כן, זו הסיבה שאין בהם מה לקרוא. מצד שני, זה לא שבעמודי החדשות יש מה לקרוא, כן?
המרכיב השני שחסר ב"ישראל היום" הוא מוסף כלכלי. אין לו. עזבו מוסף כלכלי, אין בו כמעט כל דיווח כלכלי. אם שר האוצר יגיד משהו חשוב, אם נגיד בנק ישראל יחליט לרדת מהארץ, ימצא הכתב שיכתוב על כך כמה שורות אבל אין בעיתון כל סיקור עיתונאי כלכלי שמעבר לכך. שממה.
למעשה, אם אני קורא עיתונים אדוק (אני לא, ולדעתי שוקי טאוסיג ואורן פרסיקו הם שני קוראי העיתונים האדוקים האחרונים במדינה), אשר מתעניין בכלכלה, אני לא מוותר על העיתון היומי שלי לטובת "ישראל היום" פשוט מכיוון שהחינמון אינו סוגר עבורי את הפינה; הוא לא מספק את הסחורה.
הסיבה לכך לא לגמרי ברורה. יש הטוענים שהעיתון החליט החלטה עקרונית שלא להיכנס (בשלב זה?) לתחום הכלכלה, אולי מכיוון שהדבר יפגע בשותף האסטרטגי שלו, עיתון "הארץ" אשר מדפיס את גליונותיו. אחרים טוענים כי כתיבה עיתונאית כלכלית מחייבת מומחיות והתמקצעות ו"ישראל היום" אינו מעוניין להשקיע את ההשקעה הנדרשת בעיתונים מסוג זה ויש מי שגורס שעיתונות כלכלית, בניגוד לסיפורים שמספרים לנו הכלכלונים, לא מעניינת את רוב הציבור.
תהיה הסיבה אשר תהיה, יהיה מעניין לעקוב אחר ההחלטה הקטנה הזו, שנראית כחסרת משמעות בתוך התמונה הגדולה, להרחיב את הסיקור הכלכלי ב"ישראל היום". זו לא החלטה חסרת משמעות. למעשה, היא עשויה להתגלות כאינדיקציה: אם וכאשר "ישראל היום" ירחיב את סיקורו בתחום הכלכלה, יהיה אפשר לדעת שהתקבלה החלטה ללכת על כל הקופה ואז עשויים העיתונים שנותרו לעמוד לגלות מה קורה כאשר המלך מוקף מכל צדדיו.
כתיבת תגובה