מכבי תל-אביב ניצחה הערב את אולימפיה לובליאנה. שמחת זקנתי על הרי הגלבוע.
מאז שהתחילה ליגת היורוליג, לא ראיתי משחק אחד שלם. היום הצצתי בדקות האחרונות. בשבוע שעבר הקלטתי את המשחק ואחר כך לא טרחתי לראות אותו.
מכבי תל-אביב המודרנית מעולם לא התבססה ב-100% על ישראלים. תמיד היו זרים מאיזושהי תפוצה, מתאזרחים, you name it. אבל מצב כמו השנה, שבו רוב הזמן נמצאים על המגרש למפה, לזמה, פרקינס, שמנקינס, אנדרסון שפנדרסון ואפילו לא ישראלי אחד לרפואה, הוא לדעתי חסר תקדים.
זה נכון שגם בשנים הגדולות של מכבי, באמצע העשור הנוכחי, היא היתה מורכבת משלושה-ארבעה זרים דומיננטיים ועדיין, תמיד הסתובב שם לפחות ישראלי אחד בחמישיה: שפר, קטש, הנפלד, בורשטיין ואפילו אליהו וכספי – מישהו היה שם, איזה עלה קטן לכסות את הבושה. השנה אפילו את זה אין. משחקים שלמים נגמרים מבלי שישראלי אחד קולע נקודה אחת. בדקות האחרונות של המשחק האחרון לדוגמה, לא היה ישראלי אחד על הפרקט. שום דבר. מה ההבדל בין מכבי תל-אביב למכבי ברלין, או מכבי מוסקבה? אין כאן שום דבר תל-אביבי ושום דבר מכבי. אוסף של שכירי חרב שיודעים לקלוע ושאני, מסתבר, אמור לעודד. איזו בדיחה.
מה שמחזיר אותי לכותרת הפוסט: "מכבי ניצחה. את מי זה מעניין?"
כתיבת תגובה