בחודשים האחרונים קשה לחמוק מהמדיה החברתית והנגזרות שלה (למרות שמי שרוצה, בהחלט יכול). זה מתחיל בטקסטים מופרכים ונגמר בז'אנר הישן, שמוכר לי עוד מהימים בהם הייתי מדריך בנוער העובד, "הפעל את הילדים".
לז'אנר הנחת מוצא: הדרך הטובה ביותר לגרום למעורבות בקרב ילדים בבית הספר היסודי, בעיקר אלו שבכיתות ד'-ה', היא להפעיל אותם. איך מפעילים אותם? בעזרת משימות שיש בהם מרכיב של תחרות ("הקבוצה הראשונה שמביאה שלושה פריטים בצבע אדום – מנצחת!"). בסופו של דבר רובנו יצורים תחרותיים וכל ילד אוהב לנצח במשהו, לזכות במשהו, להרוויח משהו גם אם זה את התואר "אלוף הילדים בהבאת שלושה פריטים בצבע אדום".
מכיוון שמדיה חברתית היא נורא הממממ חברתית, עושה ז'אנר המשימות קמבק מהסרטים. ביטוי בולט לעניין ניתן למצוא בתחרות "אלוף המדיה החברתית" של "גלובס", שכבר חיוויתי את דעתי עליה.
התחרות מטילה על הגולשים שורה של משימות, אשר נחשפות מדי יום ראשון (זה לא מפריע ל"גלובס" לא לפרסם את המשימה של יום ראשון הזה, למרות שכבר יום שני. בקטנה). כך לדוגמה, המשימה הראשונה היא: "למשוך לעמוד שלך בפייסבוק מספר גולשים גדול ככל האפשר". תודו שהייתם מתקשים לנסח משימה מטומטמת מזו. כן, גם אם הייתם ממש משתדלים. המשימה השניה היא "לקבל ברכת הצלחה בתחרות מאחד מ-100 משתמשי הטוויטר המובילים בעולם". כמה נפלא ששמם של הישראלים יצא למרחוק כמי שמטרידים את 100 משתמשי הטוויטר המובילים בעולם. מי שיזכה ב"אליפות" (הו!) יזכה בסופשבוע זוגי במלון כלשהו.
העניין הוא שמדיה חברתית, כמו נזלת, היא עניין מאוד מדבק. הטוש התקנאו בתחרות של "גלובס" ולכן לקראת הגעתו של אחד ממייסדי טוויטר לארץ, ביז סטון (אירוע שנערך בחסות הטוש), הם פצחו בתחרות מדיה חברתית משלהם. במסגרת התחרות, נדרשים המשתתפים לבצע שורה של משימות שנעות בין הבנאלי ל-WTF.
במשימה (!) הראשונה הוזמנו הגולשים "ליצור קטע וידאו מקורי בן 30 שניות לכל היותר שהנושא שלו יהיה 'כמה אני מכור לטוויטר' – או 'מדוע לעולם לא אהיה בטוויטר'". למרבה המזל, במשימה הזו ניתן לעשות שימוש בפלטפורמה של חברת Kalture. המשימה הזו כל כך מלהיבה, ששבעה גולשים השתתפו בה.
במשימה (!) השניה התבקשו הגולשים לחזות כמה עוקבים יהיו לביז סטון ביום הביקור (מחר) ומה יהיה מחיר הסגירה של מדד 25. למרבה המזל, במשימה הזו ניתן לעשות שימוש בפלטפורמה של חברת Qmarkets. קצת יותר מ-20 גולשים הסכימו להתמודד עם האתגר האינטלקטואלי.
במשימה (!) השלישית, נדרשו הגולשים לגרום לחברה עסקית אחת לברך חברה עסקית אחרת בטוויטר באמצעות שימוש בפורמט מדויק שמי שיחרוג ממנו יאלץ להפקיד ערבות בנקאית אצל שמאי המקרקעין של קריית אונו. רק מלקרוא את ההוראות חטפתי סחרחורת.
במשימה (!) הרביעית, צריך להגיד למשרדי יחסי ציבור איזו מטרה עסקית שלהם עליהם להגשים רק בעזרת טוויטר. לא, ברצינות.
ומה מקבל מי שעומד במתח הרגשי העצום המתלווה אל התחרות? הוא יוכל לפגוש את ביז סטון. יווווו, איזו התרגשות. אני ממש, אם אני אזכה כאילו, אני אוכל לפגוש אותו וכאילו… אני ממש… אני אוכל… אני ממש אוכל להגיד לו "היי ביז, האוו אר יו? איי רילי רילי לייק טוויטר, יו קנואו! איט איז רילי נייס טו מיט יו, ביז".
הנה משימה לכל החברות המסחריות שמתייחסות לכל הגולשים באינטרנט כאילו היו ילדים בכיתה ד': הניחו לנו במנוחה! הפסיקו להפעיל אותנו בשביל הפרסים הדלוחים שלכם! יש לנו עוד כמה דברים בחיים חוץ מלעקוב אחרי המשימות המביכות האלו! לא שמעתם שהאח הגדול חזר?!
כתיבת תגובה