להיות מבקר תקשורת זה עניין מתיש למדי. מצד אחד, אף אחד לא אוהב ביקורת (גם לא השקרנים שאומרים ש"אין להם בעיה עם ביקורת") ומצד שני בשלב מסוים אתה מוצא עצמך מוכרע נוכח התכנים שאתה צורך במסגרת עבודתך. הנה דוגמה אחת, ומייצגת.
אני קורא הבוקר כתבה של אליאב אללוף ב"גלובס" תחת הכותרת: "בלונד 3.0: קבלו את אלופות השיווק ברשתות החברתיות" ומשפשף את עיניי בייאוש ותדהמה. הנה מבחר ציטוטים מתוך הכתבה:
תופעת הבלונדיניות החלה עוד ב-2006.
אני חושב שאני יכול להפסיק כאן, לא? תופעת הבלונדיניות החלה עוד ב-2006? מה זה המשפט הזה? הלאה.
היתה זו איילת נוף, שהיתה הראשונה לתפוס את משבצת הבלונדינית באמצעות מותג Blonde2.0. נוף, שכותבת ב-4 בלוגים שונים, משרתת לקוחות כגון 888, אינקרדימייל, סמסונג, גינדי, HP ועוד. לא מעט אנשים נוטים להתבלבל בין נוף לבין בלונדינית אחרת, אורלי יקואל. אבל הפוקוס של יקואל אינו בשיווק מוצרים, אלא בסקירת טכנולוגיות חדשניות באמצעות הבלוג שלה GO2WEB20 שזכה למוניטין בינלאומיים. בלונדינית נוספת, ספי ארליך, מתמקדת במוצרי לייפסטייל ואופנה, ובין היתר מקדמת מעצבים ישראלים בלבד באמצעות בלוג האופנה המצליח WAY TOO YELLOW.
את ספי ארליך אני לא מכיר אבל את אורלי אני דווקא מכיר. אורלי היא הרבה דברים אבל בלונדינית היא לא. לא בצבע השיער ולא בסטריאוטיפ. אבל זה לא מפריע לאף אחד להדביק לה את התואר הזה, למעשה לפני כשנה או יותר, הדה-מרקר עשו בדיוק את אותו הדבר. אחרי הכל, אישה וטכנולוגיה; היא ודאי בלונדינית.
אחרי ההקדמה הזו הייתם מצפים שאללוף יזמן את שלושת הבלונדיניות לשיחה. ובכן לא. האזכור שלהן לא משרת שום מטרה, אבל ממש שום מטרה. הנה הפסקה הבאה בטקסט:
בין עדכון סטטוס בפייסבוק לבין ציוץ בטוויטר, פגשנו כמה מהפעילות הבולטות בתחום. תמר בורשטיין, שמנהלת את מחלקת המדיה החברתית במשרד יחסי הציבור שלמור תקשורת; טל פורקוש מחברת ניטור המותגים באזילה; ומורן לביא, בעלת חברת ה"באזז" YaBuzz.
נו, לא לתפוס את הראש בייאוש? מה הקשר בין יקואל לבין לביא, בין ארליך לפורקוש? בשביל מה כל ההקדמה הזו? כי אלו נשים ואלו נשים? אלו יפות ואלו יפות?
כאילו כדי לחזק את הסטריאוטיפ על עצמן, הסכימו השלוש לענות על השאלה שאם תתמודד, עשויה לקטוף את התואר 'השאלה המטומטמת של השנה': "האם העובדה ש-3 הנשים המרואיינות בכתבה הן נשים צעירות, יפות ובלונדיניות, יכולה לסייע להן בשיווק במדיה חברתית ששמה דגש גדול עם ויז'ואל (תמונות וכיו"ב) – או דווקא מהווה גורם חוסם?"
למזלו של אללוף, שלוש המרואינות מצילות אותו עם תשובותיהן המתעלות בעילגותן על עילגותו של השואל:
בורשטיין: "כמובן, אנשים מופתעים לגלות שלבלונדינית יש שכל, תואר שני במינהל עסקים והיא לומדת לדוקטורט בפילוסופיה"
לביא: "תמיד בפגישה ראשונה תגיע ההערה של 'איזה יפה את', אפילו אם יש בחדר אנשים מאוד בכירים במשק. אבל מדובר בלקוחות, ולפעמים צריך להבליג"
פורקוש: "בואו לא נהיה צבועים. יש חשיבות לאיך שבנאדם נראה, במיוחד במדיה כל-כך פרסונלית, שבה הלקוחות הם גם חברים שלך בפייסבוק ועוקבים אחרייך בטוויטר".
מסתבר שיש כזה דבר: שוביניזם נשי.
ואפילו זה לא הדבר המדהים בראיון. לפני כמעט שנתיים פרסמתי את הטקסט הזה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" והוא עשה את דרכו גם ל-Ynet. הטקסט עוסק בבלוג שהקים משרד האינטראקטיב של מק'דונלדס ובדרך ההזויה שבה הוא מתנהל. מי שהרים את הבלוג הזה והיה אחראי עליו היא לא אחרת מאשר טל פורקוש. מאוחר יותר הסתבר שאותה פורקוש, כתבה לא רק טקסטים מזויפים בבלוג בהם המליצה בחום על הארוחות במק'דונלדס אלא גם בטוקבקים לטקסט שלי. עידוק פרסם ראיון מעניין עם פורקוש שלזכותה ייאמר, ענתה על כל השאלות הקשות של עידוק ולחובתה יאמר – היא עדיין לא הבינה מה היה כל כך דפוק במה שעשתה.
כל הסיפור הזה הוא הקדמה לשאלה ולתשובה הבאה המופיעים בראיון ב"גלובס":
לפני מספר חודשים פורסם כי משרד פרסום מוביל נהג לשלם לבלוגרים כדי שיכתבו חוות-דעת חיוביות על מוצרי לקוחותיו, מה שעורר כעס רב בקרב הגולשים. מה דעתכן?
פורקוש: "אני מאוד לא אהבתי את זה. בלוגרים צריכים לכתוב כי זה מעניין אותם וחשוב להם. הם צריכים לייצר תכנים אותנטיים – ולא על מוצרים ששילמו להם כדי לכתוב עליהם. זה מאבד את האפקט אם אני יודעת ש'חבר' שממליץ לי מקבל כסף על ההמלצה".
אני באמת כבר לא יודע מה להגיד.
כתיבת תגובה