אני מוצא את הניסיון להחדיר מוטיבציה בשחקני כדורסל/כדורגל/כדורעף/כדורמים/דוקים באמצעות סיור של השחקנים במחנה ריכוז כלשהו, כניסיון דוחה במיוחד.
הנה צביקה שרף, מאמן נבחרת הכדורסל מסביר מדוע הוא לוקח את חניכיו למחנה הריכוז אושוויץ-ביקרנאו:
"זה ביקור חשוב וקשה מאוד, שאחריו נבין את המשמעות בייצוג מדינת ישראל", אמר המאמן הלאומי טרם ההמראה. "אנחנו יהודים וישראלים. המדינה הזו נבנתה בחלקה הגדול על ידי ניצולי שואה. כשאתה בא לשחק כדורסל על אדמת פולין, יש לכך משמעות נוספת, גדולה וחזקה".
כל כך דבילי. כל כך.
הקטע הוא שהנבחרת בכלל לא תשחק מול פולין. היא תשחק מול יוון, מקדוניה וקרואטיה אבל הטורניר עצמו יתרחש על אדמת פולין. אההה, אדמה פולין, אותה אדמה שספוגה בדם ילדים יהודים. נו, סיבה טובה לקחת את השחקנים למחנה ריכוז.
הניסיון להיתלות בשואה כאיזה וו שיחדיר מוטיבציה ברגליהם וידיהם של השחקנים הוא ניסיון מעורר בחילה. שרף לא המציא אותו. גם את נבחרות הכדורגל, ערימה של עארסים (על פי רוב) שמסיימים לשחק ואז רצים להשכיב את המקומיות בבית המלון או להמר בקזינו הקרוב, לוקחים לסדנת חינוך באיזה מחנה ריכוז כדי שידגמנו עצב ואז יראו לגרמנים מה-זה כאשר הם ישחקו מולם במשחק ידידות כהכנה לטורניר ההזדמנות הלפני אחרונה שמי שמנצח בו יעלה לבית ג' בדרג ו' לנבחרות לא פוגעות.
אני לא מדבר על החשיבות העצמית המנופחת-כמו-שהיא-מגוחכת לפיה משחק כדורסל אמור לייצג איזשהי נקמה היסטורית (במי? במקדוניה?!), אלא על התירוץ הכל כך אידיוטי, כל כך אידיוטי, לפיו יש משמעות כלשהי למשחק נגד מדינה מסוימת בגלל ההיסטוריה המסוימת שיש לנו איתה.
על פי ההיגיון הזה יש חשיבות מיוחדת למשחקים נגד יוונים (בכל זאת, יהודה המכבי וכל זה). יש גם חשיבות מיוחדת למשחק נגד הספרדים (גירוש ספרד או לא גירוש ספרד?). יש גם חשיבות מיוחדת למשחקים נגד שבדים (אנטישמים קטנים שמסרבים לגנות), שלא לדבר על משחק נגד הטורקים (באמת חשבתם ששכחנו מה היה פה לפני המנדט הבריטי?) או נגד האנגלים (באמת חשבתם ששכחנו את המנדט הבריטי?) ועל מדינות הגוש הסובייטי בכלל אין על מה לדבר (את המוות הן עשו לנו עם חומת הברזל הזו, את המוות!). מה שמשאיר לנו בעיה אחת: אין לנו שום סיבה היסטורית מזויפת להפסיד לניו-זילנדים.
שזו בעיה. בעיה קשה.
כתיבת תגובה