בפוסט הקודם כתבתי:
בתוכניות הטלוויזיה משודרות כמעט מדי יום תוכניות העוסקות בגילוי עתיד, קריאה בקפה, בכוכבים, ובקלמנטינות.
פתאום חשבתי על זה: קריאה בקפה? לא, כאילו, הממממ, מה?
החלטתי שאני מנסה להבין את העניין הזה קצת יותר לעומק; מה מסתתר מאחורי קריאה בקפה. אולי יש כאן משהו שאני פשוט לא מבין.
במאמר הזה יש הסבר מדוקדק כיצד יש לקרוא בקפה. יש הסבר כיצד להכין את הקפה וכיצד למזוג אותו, כמה פעמים יש לסובב את הספל ולאיזה כיוון, כיצד להפוך אותו, ואז הוראות כיצד לקרוא את מה שנכתב בשאריות הקפה. בנאדם שותה קפה, לא תה, לא וויסקי, לא מיץ אוכמניות, חייב קפה, הופך את הכוס ואז קוראים בשאריות. אוקיי, הלאה.
באתר הזה יש רשימה של צורות שנוצרות לאחר שהופכים את הספל ומה המשמעויות שלהן. מדובר ברשימה סדורה, ארוכה, מסודרת לפי האלף-בית. אני מציע לכם לעיין בה. אחרי שעיינתי בה, יש לי שלוש שאלות:
1. כמה דמיון בנאדם צריך בשביל לראות בשאריות קפה: אביר ("מישהו יבוא לעזרתך, אהבה אמיתית") או דייג ("עבודה, סבלנות, ציפייה לתוצאה") או מלאך ("מישהו שומר עליך, חיים טובים") או ליצן ("מסיבה או אירוע חברתי") או רופא ("בעיה רפואית, יועץ, מישהו עוזר לך")? צריך הרבה דמיון. כבוד.
2. איך בדיוק קוראי הקפה מבדילים בין אביר, דייג, מלאך, ליצן או רופא? האביר מגיע עם שריון? הדייג עם חכה? המלאך עם כנפיים? הליצן עם אף אדום? הרופא עם סטטוסקופ? כלומר, נניח ואני רואה דמות, כן, איך אני מחליט אם יש לי בעיה רפואית או שמישהו מזמין אותי למסיבה? ומה לגבי צורות קצת יותר מופשטות כמו "בריחה". בריחה? איך רואים בריחה בקפה? יש שם תמונה של אסיר שמנסר סורגים?
ואיך בדיוק מבחינים בין "בית", "וילה" ו"טירה"? כלומר, טירה אני עוד יכול להבין – יש צריחים ועליהם דגל ויש גם נחל כזה שמקיף את הטירה מסביב אם מנסים לתקוף אותה אויבים, וגשר קטן כזה שיורד למטה מהכניסה לטירה אבל אפשר גם למשוך אותו חזרה למעלה אם בדיוק מנסים לתקוף אותה אויבים, וגם באזור שליד הצריחים יש אנשים עם קסדות כאלו של ימי הביניים והם מחזיקים בדליים עם שמן רותח, אם במקרה וכן הלאה אבל איך מבדילים בין "וילה" ו"בית"? לפי כמות הדשא בחזית?
אגב, הכי אהבתי את הפירוש של המונח "צורה". הפירוש הוא: "תלוי מה הצורה".
3. ולבסוף מי הגאון שהחליט שהמשמעויות של גמל הן "חדשות ומכתב מפתיע"? אם אני רואה גמל הדבר הראשון שאני חושב עליו הוא לא "הו, הגיעו חדשות" אלא "ג'יזס פאקינג קרייסט, זו חיה ממש מוזרה!" או נניח ברווז שמייצג "פרנסה וממון". כאילו, סליחה כן, אבל אין שום דבר שמרמז על פרנסה בבירווז הברווזוני. אני רואה לפעמים ברווזים, אתם יודעים, פה ושם, והם לא נראים לי אמידים במיוחד. אני לא מבין למה דווקא ברווז ולא תוכי ("לימודים, אנרגיה נסיעה") שנראה הרבה יותר הדור.
ועכשיו כשאני חושב על זה, ומה כל כך נסיעתי בתוכי? אם כבר נסיעה הייתי הולך על הסוס ("פרשיית אהבה") שאגב, אין בו שום דבר אהבתי. אם כבר אהבה הייתי הולך על הכלב שמייצג דווקא "הצלחה" שבכלל לא מתאימה לכלב. אם היא היתה כל כך מתאימה לכלב לא היינו אומרים "אני חולה כמו כלב". זו הצלחה זו? אם כבר יש משהו מוצלח בטבע זה הפיל. בינינו, מי יכול על הפיל? זה בדיוק הרגע שבו השרלטנות הופכת לבנאליות: הפיל מייצג "בעיות במשקל". לאאאאא. ברצינות! בחייאת אבוק.
מה שאני רוצה לומר הוא שכל העניין הזה של הקריאה בקפה, מתחילתו ("אם אתה שותה, משאיר קצת והופך את הספל – אפשר ללמוד מזה ממש הרבה על העתיד שלך") ועד סופו ("גמל? חדשות ומכתב מפתיע") הוא כל כך מופרך, כלומר כל כך מטופש – אני מתכוון מטופש ברמות של סרט מדע בדיוני ממש-ממש מטופש, שאתה מסתכל על המסך ואומר "יוווו כמה אוויל יכול היה להיות התסריטאי שכתב שהחייזרית תדבר מהתחת שלה, כמה?!", אני מתכוון מטופש ברמות של של טיפשות שאין דרך אחרת לתאר אותה חוץ מאשר להסתכל לבנאדם בעיניים ולהגיד לו "בנאדם – אתה טיפש! אבל ממש!" – שהעובדה שיש אנשים שממש מאמינים בדבר הזה מעלה סימן שאלה אמיתי סביב ההנחה שבני האדם הם אכן פאר היצירה על פני כדור הארץ ולא נניח, התרנגולת.
אני כבר מזמן טענתי שמדובר בחיה קדושה.
כתיבת תגובה