הצבא הוירטואלי יוצא מכלל שליטה

* פוסט מתעדכן

הדיון הראשון של הבוקר עוסק במחשוב ענן (cloud computing) שעל פניו נשמע משעמם, אבל לא בצדק, לפחות לא לדעתי. אל עולם מחשוב עננים נכנסות חברות ענק כמו גוגל (והדמו של wave הוא דוגמה קלאסית לניסיון של גוגל לחדור למרחב הזה), אמאזון, מיקרוסופט, וכן, גם EMC. יש שם הרבה מאוד כסף והרבה מאוד אתגרים טכנולוגיים.

דוגמה בולטת לכך היא טכנולוגיות לוירטואליזציה (סליחה על הקללה). אחת הבעיות שעולות כאן היא שבעזרת הטכנולוגיות החדשות ניתן באמצעות מכונה פיזית אחת ליצור עשרות ולעתים מאות מחשבים וירטואלים. נשמע טוב, רק שיש בעיה אחת. אנשי הטכנולוגיה לא מסוגלים לעקוב ולנהל את כל המחשבים האלו. הצבא הוירטואלי הזה יוצא מכלל השליטה שלהם.

מעניין לראות עד כמה חסרי אונים יכולים להיות אנשי הטכנולוגיה, אלו בטוחים שאם תהיה להם ביד המילה האחרונה של הטכנולוגיה, הם יוכלו לפתור בעיות רבות. מהר מאוד הם מגלים שהטכנולוגיה החדשה עושה עוד משהו: מביאה בעיות חדשות, לעתים קשות לא פחות מהבעיות שהיא היתה אמורה לפתור.

**

הדיון השני עוסק בטכנולוגיות שמנסות לנתח מידע לא מובנה (טוויטים, הודעות דואר אלקטרוני ומידע מהסוג הזה), להבין אותו ואז להפוך אותו למידע מובנה (טבלאות, קטגוריות) כדי שהארגונים יוכלו לעשות איתו משהו. שוב, בהקשר הזה, מעניין לבחון משהו שגוגל השיקה רק אתמול.

לעשות מה? כסף כמובן. הרעיון הוא שחברות נורא רוצות להבין מה אתם, כן אתם, אומרים עליהן כדי שהן יוכלו להשתפר (yeah, right). הן מנסות לאתר דפוסי מרמה בתוך החברה ובעיקר מנסות להשיג מידע בכל מקום שהן רק יכולות בניסיון להציע איזשהו יתרון תחרותי על פני החברות האחרות בשוק.

בהתייחס לשאלה ששאלתי ("האם זו לא אופנה? האם הן לא רוכשות את הטכנולוגיה כדי שיוכלו לומר שהן משתמשות בטכנולוגיה במטרה לשפר את המוצרים שלהן?") אנליסטית מאחת מחברות המחקר שפועלות בארה"ב, שמציגה את הנושא, ענתה שחברות אכן משתמשות בטכנולוגיה ובמידע שמופק ממנה כדי לשפר את המוצרים שלהן. יכול להיות. משום מה אני מסופק.

גם כאן, הדיון נסוב על השאלה עד כמה הטכנולוגיה יעילה, כלומר לא יעילה. ניתוח שפה אנושית הוא עניין מאוד מורכב ונזיל והטכנולוגיות הקיימות, למרות שהן התפתחות של טכנולוגיות שהופיעו לראשונה לפני כ-40 שנה, עדיין לא מצליחות להבין לגמרי (רחוק מזה) על מה בדיוק מדברות יחידות הפחמן האלו (אתם. אני לא עשוי מפחמן).

ההתפתחויות המעניינות בתחום הזה נוגעות לדור העתיד של הטכנולוגיה: חיפוש בתוך רשתות חברתיות, ניתוח של קישורים בניסיון לאתר דפוסים של מידע ושאר טריקים נחמדים.

**

הדיון השלישי עוסק בענייני המדיה החברתית. ארגונים מנסים בשנתיים האחרונות להבין את העניין וההתרשמות שלי היא שהם לא כל כך מצליחים. אולי מכיוון שהם מנסים לפענח את התופעה הזו באמצעות ניתוח טכנולוגי ולא ניתוח סוציולוגי. התחושה שלי היא שחברות בלחץ: מתרחש כאן משהו והן לא לגמרי מבינות מה העניין: זה חשוב, זה לא חשוב? איך מתמודדים עם כל המידע הזה, עם כל החופש הזה? זה משפיע עליי, לא משפיע עליי? (זו גם הסיבה לפריחתם של יועצים – כולם זקוקים לעצה ויש הרבה אנשים שישמחו לקבל כסף בתמורה לעצות שלהם, בין אם יש להם עצות טובות או עצות בכלל).

לא פעם חברות גדולות מתמודדות עם המבוכה הזו על ידי זה שהן זורקות אינסוף כלים טכנולוגיים החוצה (ויקים, בלוגים, ושאר ירקות) בתקווה שמשהו יצא מזה. באופן שלא מפתיע, אותי בכל אופן, זה לא תמיד מצליח. אם בזה לא די חברות רבות מכניסות את המערכות האלו לתוך הארגונים בתקווה שהעובדים יכניסו בפנים מידע וידע שקשה להוציא מהם בדרכים אחרות.

ניתנה פה דוגמה נחמדה על חברה שהכניסה מערכת למדיה חברתית (מילה באנגלית. קשה. וארוכה) לתוך החברה. הראו גרף איך בהתחלה יש יש עליה במספר הפוסטים שנכתבו על ידי העובדים וכעבור כמה שבועות מתחילה ירידה עקבית שנמשכה לאורך זמן. ככה זה: אתה לא יכול לזרוק על אנשים מערכת ולהגיד להם: אוקיי, ועכשיו תהיו חברתיים! מיד!