ועכשיו, מעריב

קטגוריות: ,

לפני כמה שבועות פנה אליי רמי רוטהולץ מ"מעריב" ושאל אותי אם ארצה לקחת על עצמי טור שבועי בעמוד הדעות של "מעריב" בו אכתוב על התחום בו כתבתי בשנים האחרונות בעיתונות היומית: אינטרנט וטכנולוגיה. ההצעה הגיעה במקביל להצעה נוספת, מעניינת ומרתקת לא פחות, והייתי צריך לבחור בין השתיים או לדחות את שתיהן.

מי שעוקב אחריי בתקופה האחרונה יודע שאני עסוק בצורה שגובלת במדע בדיוני. מעבר לקורסים שאני מכין לשנה הבאה, אני כותב טור שבועי ל"עין השביעית" (שאין לי מספיק מילים כדי לתאר עד כמה אני נהנה לעבוד עם האנשים שם ולכתוב עבור המקום הזה – ואני כתבתי עבור גופים רבים), משתדל להתקדם בכתיבתי האקדמית, מרצה במסגרות שונות שאינן אקדמיות וזו רק תחילתה של רשימה ארוכה של משימות ומטלות שלקחתי על עצמי. במילים אחרות, אני פשוט עמוס נורא.

ובכל זאת התקשיתי לסרב.

חייתי בשלום (וללא געגועים) עם הפרידה מעולם העיתונות המודפסת. זה ממש לא חסר לי אולי בגלל שתוך זמן קצר מהרגע שעזבתי את "ידיעות אחרונות", התמלא היומן שלי עד אין קץ. ועדיין, כאשר מזמינים אותך לכזו במה, קשה להשיב בשלילה. מעבר לכך, אני מודה, מצאה חן בעיניי הסמליות: אחרי שבמשך כשלוש שנים כתבתי בעמוד המאמרים של "הארץ" ולאחר מכן במשך כשלוש שנים בעמוד המאמרים של "ידיעות אחרונות", לא יכולתי שלא ליהנות מהעובדה שכתיבה בעמוד המאמרים של "מעריב" תהווה תקיעת דגל פובליציסטי ביומון השלישי. אני לא מכיר כותבי מאמרים רבים שזכו לכתוב מאמרי דיעה בשלושת העיתונים הגדולים במדינה ואני רואה בעובדה שאזכה בכך מחמאה גדולה.

בניגוד ל"הארץ" ו"ידיעות אחרונות", לא אהיה חבר מערכת ב"מעריב". אני פרילנסר ותפקידי היחיד הוא לכתוב את הטור השבועי. אינני מסקר תחום ולא אעביר ידיעות למוסף הכלכלה או החדשות. גם כך מדובר במטלה לא פשוטה בקונסטלציה הנוכחית, שתחייב אותי לשלוח שני טורים בנושאים שונים, לשני גופים. ג'יזס, רק מלכתוב על כך אני נבהל. אני מקווה שאצליח להתמודד עם העניין אך לא אופתע אם תוך כמה שבועות אקרוס תחת הנטל.

בכל מקרה אני כותב את כל זה כי הבוקר התפרסם הטור הראשון שלי. באופן יוצא דופן הטור מתפרסם ביום חמישי אבל היום הקבוע לטור שלי נקבע ליום שלישי (השבוע יום שלישי נפל על ערב יום העצמאות ולכן הוא נדחה). אגב, אין לי מושג האם מדיניות "מעריב" היא לפרסם את טורי הדעה, כולם או חלקם, בנרג'.

זה לא יפתיע אף אחד מקוראי הגלוב לשמוע שהטור הראשון עוסק בנושא שמטריד אותי בתקופה האחרונה.
(לחצו כדי להגדיל):

תגובות

33 תגובות על “ועכשיו, מעריב”

  1. איחולים.

    טור שבועי זה כיף גדול לא? אמרה ונאנחה בגעגועים.

    עוגן בחיים. Twitt Twitt תבלה.

  2. כל הכבוד
    מכובס ומשעמם, כמיטב המסורת של עמוד הדעות המשמים של מעריב.

  3. כל הכבוד שי,
    תגובה גועלית, משמיצה ומטופשת, כמיטב המסורת של הטרולים הסרחניים.

    בהצלחה יובל!

  4. תולעת ספרים

    יו"ר, מזל טוב, אין ספק שאם יש מישהו שראוי לכך זה אתה.
    אבל, כמו שכתבת בסוף הטור, האם יש דבר כזה אדם שכותב יותר מידי?
    בקיצור, אל תשרף לנו. אנחנו אוהבים את יובל דרור רענן וטוב לבב (טוב נו, רענן).
    בהצלחה!

  5. ברכות חמות על תקיעת הדגל 🙂
    בהצלחה רבה!

  6. יובל, שאפו
    רק עשה טובה לאנושות: טיפה, טיפה יותר אופטימיות לגבי תחזית ה"נפילה" שלך? 🙂

  7. בהצלחה.

    אתה כותב, "מה טיבם של אנשים שמתרגלים להתעסק עם עצמם, לדבר על עצמם ללא הפסקה, ושרגילים לקבל עדכונים בלתי פוסקים על המתרחש בחיי חבריהם?". האמת, זה לא כל כך שונה מלדבר עם חבר במציאות. גם שם אתה "מתעסק בעצמך", "מדבר על עצמך ללא הפסקה", ואבוי – אף מקבל עדכונים בלתי פוסקים על המתרחש! למה אף אחד לא מגנה את מעשה השיחה היומיומית? למה אף אחד לא שואל עליה שאלות?

    טוויטר הוא גרסה של הבלוג, יש לו פשוט שימוש *אחר* ממנו. גם כשרעיון הבלוג הגיע לעולם הגיעו אנשים מודאגים כמוך ושאלו "מה טיבם של האנשים הדיגיטליים החדשים שמוכרחים לספר על עצמם באופן מיידי?! ומה יקרה לספרים!?" – והם אלה שבדרך כלל הפכו לבלוגרים המסורים ביותר. הדעה המפוחדת היא תמיד הכי קלה, כי היא אינסטניקטיבית. מה בכל זאת טוב בבלוג? מה בכל זאת טוב בטוויטר? רוב האנשים שאני עוקב אחריהם לא מדברים על מה הם עושים, אלא חולקים מאמרים, לינקים, תובנות. וגם אם הם כן, ללמוד שהחבר הטוב שלך שותה פינה קולדה באיזה חוף אקזוטי, באמצע יום קשה שאתה עובר — כן, יש בזה משהו חמים, מנחם, ומעורר טיפה השראה.

    במקום להגיד "אוי אוי אוי, תראו מה הטכנולוגיה עושה לנו", נסה לשאול "על איזה צורך זה עונה? למה זה כל כך מצליח ומעניין?".

  8. אני חושב שמלכתחילה היו מגדירים את החברה הישראלית כחברה פתוחה מדי ומובן שתהיה ריאקציה, זו תנועת מטוטלת.

  9. מעניין, בדיוק היום גם חנן כהן נזקק לפייסבוק כדי להסביר מה זה טוויטר.
    אגב, זה לא מדוייק שבארה"ב "לכולם יש חשבון בטוויטר" . נדמה לי שמדובר בפחות מ-10 מיליון חשבונות בכל העולם. זה די מעט ובטח שלא מתקרב לפייסבוק (אין לי חשבון לא בזה ולא בזה).

    וחוצמזה – בהצלחה והנאה.

  10. נעמה אופנהיים, קיבוץ חולדה

    כל הכבוד.
    עתידות: בעוד 3 שנים תגיע לישראל היום

  11. בהצלחה. כמובן שבשבילנו המרוססים לא באמת נעלמת ליותר מדי זמן מהזירה הפובליציסטית.

    אגב, יש לי בבטן פוסט תגובה על הדברים הללו שמטרידים אותך באחרונה. מקווה להתפנות לזה ביממה הקרובה.

  12. רק בלי קריסות בבקשה : )

  13. זה משנה

    ברכות, יו"ר.

  14. מעלעל במעריב אצל ההורים בגבעתיים, ופתאום "יובל דרור" ואוו, אני אומר לעצמי. קורא ונהנה, אפילו יותר מכרגיל.

    פותח את הטווירטפון אחרי שלא היה לי זמן להציץ בו כל היום והנה, אותו יובל דרור מכריז בטוויטר על המוב למעריב ומלנקק לפוסט הזה.

    ואוו, אני שוב אומר לעצמי, האינטרנט הזה יתפוס בסוף.

    מברוק, ועכשיו נשאר לך לכתוב ב"יתד נאמן"

  15. איזה כיף! יובל, אני בנרג' עכשיו דבר איתי אם אתה רוצה הסברים על המדיניות

  16. טוב מאד. בהצלחה!
    באמת מעניין לקרוא טור שלך בעיתון חרדי. אם יציעו, תשתדל להסכים (אומרים שהזמן יודע להימתח).

  17. מזלטוב לך
    האם אתה יכול באמת לבדוק אם הטורים יתפרסמו בנרג' מכיוון שאני מנוי לידיעות ורציתי לקרוא את טוריך

  18. אינשם

    החלה הספירה לאחור לסגירת הגלוב…

  19. עגבנייה

    כרגע ציטטה אותך סיון רהב-מאיר בתוכנית השבועית שלה עם בן זוגה בגל"צ. כבוד.
    רק חזרת ליומונים וכבר אתה בכל מקום.
    שבת שלום

  20. Congratulations are in order. I love reading that part of Ma'ariv 🙂

    However, after re-reading it, I don't see how your column would fit into the 'Opinions' theme, as it expresses no opinion…

    Or maybe I'm just missing something.

  21. […] תכנים מעניינים ואף מקצועיים. אותו הדבר עם הבלוגים – יש ציוצים רלוונטים, עם קישורים רלוונטים ותכנים מעניינים (על אף שקשה […]

  22. השמחה על הרווח שלנו, הקוראים (עוד מקום לשמוע את קולו השפוי של היו"ר) מהולה בעצב על בחירת האכסניה.
    הייתי שמח יותר לקרוא את הגיגך בעיתון בו בעליו וכותביו מכבדים יותר את הקורא.
    מעריב (שלא לדבר על פסולתון האינטרנט שלו, NRG) איבד מזמן את מעט הכבוד שעוד נותר לו במהלך השנים.

    שתי דוגמאות אקראיות:
    1
    ,2

  23. […] שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא "כמה עלי לחשוף?". גישה אחת שמייצג יובל דרור בטורו גורסת שאסור לשתף הכל וחייבים לשמור משהו לעצמכם בשם […]

  24. להציג שאלות זה מעניין. במיוחד את השאלות האלה. הן אלה שמשכו אותי מלכתחילה לתחום העיתונאי הזה. אבל ממך יובל ציפיתי א. לא להציג את אותן שאלות שהעסיקו אותנו לפני שנים ארוכות עוד כשכתבנו על ישרא-בלוג כתופעה ו-ב. שתציע תשובה או לפחות איזו שנינה עם נקודה למחשבה.

  25. אורי (26) – גם אני לא נורא מרוצה מהטור הזה. אני חושב שיכולתי לכתוב טור מוצלח יותר. לדעתי שני הטורים שפורסמו מאז היו מוצלחים יותר. בכל מקרה אשתדל ואנסה להשתפר.
    אני מודה לך על המאמץ הרב שבוודאי השקעת כדי למצוא את הפוסט הזה בתחתית הגלוב, שבועיים שלמים אחרי פרסומו, כדי להעיר לי.
    תודה.

  26. אורי, צריך לזכור שמעריב, בניגוד כנראה לגלוב, פונה לקהל קצת יותר רחב וקצת פחות מתוחכם טכנולוגית, שכנראה לא התעניין בשאלות האלה כשכתבו על הרשת לפני כמה שנים וגם אם כן, לא בהכרח מקשר אותן לפייסבוק וטוויטר.

  27. יובל – לול!
    אורי – זה בטח לא קשור לזה שיובל קצת ירד עליך כאן נכון? לא זה לא קשור בכלל.

  28. רק שלמען הפרוטוקול אני חייב לציין שלא חפרתי… בסך הכל הגעתי מהפוסט הזה שנכתב היום ומשם לגל מור שכתב אתמול והפנה לכאן.

  29. […]לפני חצי שנה הודעתי כאן שבעקבות פנייתו של רמי רוטהולץ, אתחיל לכתוב בעמוד הדעות […]

  30. […] חצי שנה הודעתי כאן שבעקבות פנייתו של רמי רוטהולץ, אתחיל לכתוב בעמוד הדעות […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן