תקציר הפרקים הקודמים:
ביום רביעי שעבר פניתי למשרד דובר צה"ל וביקשתי תגובה על הטור הזה. הבטיחו לי תגובה זריזה. היא הגיעה לתיבת הדואר שלי, היום בשעה 13:45, שישה ימים אחרי שפניתי לקבלת תגובה.
התגובות לפוסט שסיפר על אי-תגובתו של דובר צה"ל כמו גם על עצם התלונה שלי על החוזה הדרקוני עליו נדרש להב לחתום, הדהימו אותי.
תגובה אחת קבעה כי גם תזמון הופעה של להקה מול יחידה צבאית הוא סוד צבאי שיש להגן עליו, ברכה הוסיפה כי החוזה הגיוני כי אנחנו "מדינה במצור", אריאל סיפק תובנות מעמיקות במיוחד כאשר 'הבטיח לנו' (!) ש"שפיסת אינפורמציה שמדברת על פעילותו הבידורית של הקומנדו הימי בתאריך מסויים תרשם! היא תיבחן ותנותח ע"י אנשי מודיעין זרים וינסו להסיק ממנה מסקנות!" ואחר כך נזף בי על שזלזלתי בדבר המריח מביטחון שדה. יעקב לא הבין על מה אני מתרגש – אחרי הכל החוזים שנערכים כאשר רוכשים דירה הם חוזים בעייתיים יותר (אה?) ועדי חתם וציין כי מדובר בהתעסקות קטנונית.
אני מודה, התגובות הפתיעו אותי. מעולם לא נתקלתי באופן אישי בדרך שבה ישראלים רבים כל כך עוברים לדום ומצדיעים בהכנעה כאשר הצבא אומר משהו והנה, דוגמה מושלמת מתרחשת מול עיניי. למרות שכל בר דעת מבין שיש כאן משהו דפוק, מגיבים רבים נזפו בי על שאני מזלזל בביטחון האומה.
אלא שאז, כאמור, הגיעה תגובת דובר צה"ל. נמסר לי במפורש כי תגובה זו נכתבה על ידי דובר צה"ל עצמו, תא"ל אבי בניהו, ולא על מי מחייליו, וזאת מכיוון שבניהו היה מפקד גלי צה"ל בתקופה שלהב התחיל לעבוד על הספר. בניהו מודה שהחוזה עליו התבקש להב לחתום "אינו מתאים לאופי הספר" ומצהיר כי בכוונתו לפתור את הסוגייה. הנה התגובה במלואה:
"לפני מספר שנים בהיותי מפקד גלי צה"ל, ביקש העיתונאי שי להב להיפגש עמי. בפגישה עדכן אותי כי התבקש ע"י הוצאת "עם עובד" לכתוב ספר בנושא גלגל"צ. השבתי כי אכן תופעת גלגל"צ ראויה למחקר ולתיעוד וכי נשתף פעולה עם הספר. הודעתי לו כמפקד גל"צ, כי למרות שגל"צ היא יחידה צבאית, ניתן לראיין בה מגישים ועורכים בכירים ללא אישור דובר צה"ל. כך נהוג כל השנים בגל"צ, בראיונות שמעניקים רזי ברקאי, יעל דן, מולי שפירא ונוספים, וכך יש לנהוג. באשר לחיילים בשירות חובה, המשמשים כעורכים מוזיקליים ומגישים, יהיה עליו לפנות לדובר צה"ל ולקבל אישור. לדובר צה"ל נהלי עבודה מסודרים עם גופי הוצאה לאור הנשענים על הוראות משפטיות הנוגעות להיבטים השונים של הוצאת ספר.יחד עם זאת, ברור כי ההסכם הקבוע של צה"ל ויחידת דובר צה"ל למול הוצאת ספרים אינו מתאים לאופי הספר על גלגל"צ, ולכן הנחיתי את ענף קשרי ציבור ביחידה לקיים עבודת מטה עם גורמי צה"ל השונים בכדי לפתור סוגייה זו"
צר לי שמה שדובר צה"ל רואה, מה שגם אני ראיתי, מה שכל אחד מאיתנו אמור לראות, נתפש כ"מזלזל", "קטנוני", "מתלהם", "משמיץ" ושאר אבחנות אודותיי ואודות הטקסט. אולי כדאי שנשאל את עצמנו האם אנחנו לא צריכים להתבייש לחיות בחברה שבה הדובר של הצבא מבין את הבעיה בעוד שאזרחים במדינה לא מבינים על מה המהומה.
כתיבת תגובה