קראתי את הפוסטים האחרונים שכתבתי כאן והגעתי למסקנה: בתקופה הקרובה תאלצו לקרוא הרבה מאוד טקסטים שלי שמושפעים… ובכן שמושפעים מהרבה מאוד דברים. או שלא. הרי אף אחד לא מחזיק אף אחד בכוח (חוץ מאשר דנדוש שמחזיקה במרתף שלה כל מיני מגיבים סוררים, אבל אנחנו לא מדברים על זה).
אתמול, רגע לפני שהלכתי לישון, בשעה מאוחרת מדי, קראתי הטקסט הזה של דאג באוומן, המעצב הראשי של גוגל בשלוש השנים האחרונות, שהודיע שהוא עוזב את החברה. הטקסט שלו מדהים.
בין השאר באוומן מפנה לכתבה (שלא נתתי לה מספיק תשומת לב בפעם הראשונה שראיתי אותה) שפורסמה ב"ניו-יורק טיימס" על מאריסה מאייר המוכרת לכולם (וגם לי) מגוגל, שאחראית על עמוד הבית וממשק המשתמש של מוצרי החברה. "כן, זה נכון שצוות בגוגל לא יכול היה להחליט בין שני גוונים של כחול אז הם בדקו 41 גוונים של כחול במטרה לראות איזה מהם יתפקד בצורה טובה יותר. באחרונה דנתי בשאלה האם גבול צריך להיות בעובי של 3,4 או 5 פיקסלים והתבקשתי להוכיח את העמדה שלי", כותב באוומן.
בכתבה ב"ניו-יורק טיימס", מסבירה מאריסה לכתב ש"עליך להפוך את המילים לפחות אנושיות וליותר חלק מהמכונה". היא מבהירה כי לעתים קרובות היא נסמכת על "תרשימים, גרפים וניתוחים כמותיים כבסיס להחלטותיה, בייחוד כאשר מדובר בהערכת אנשים".
אם מישהו רוצה לדעת מדוע אני כל כך נרתע מגוגל, זו בדיוק הסיבה. גוגל היא מכונה אדירה ומשומנת של כסף (למרות שבזמן האחרון יש בה לא מעט חריקות). אבל כמו כל מכונה הערך היחיד שמפעיל אותה הוא הרציונאליות שלה עצמה שדוחפת ביתר שאת את הערך היחיד שעומד לנגד עיניה: יעילות. משום כך, לא פעם יש תחושה שאתה לא מתעסק עם אנשים חיים ונושמים אלא עם אלגוריתם אחד גדול שמקבל את ההחלטות שלו ברציונאליות הנסמכת על "תרשימים, גרפים ומידע כמותי". אין פלא לכן שבאוומן טוען שתרבות המהנדסים השתלטה לחלוטין על גוגל.
אחד מפרקיו בספרו הקלאסי של פרופ' יהודה שנהב (שהיה אחד מהמנחים שלי בעבודת המאסטר שלי בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב), "אידיאולוגיות ניהול בעידן הרציונליות", הוא "ההנדסה בשירות הניהול" בו מתאר שנהב כיצד עקרונות הנדסיים הפכו למכשיר אידיאולוגי בידיהם של מנהלים לקראת סוף המאה ה-19. בשם העקרונות הרציונאליים, שנמצאים בבסיסה של ההנדסה, רואים בעובד כעוד מרכיב שניתן לתפלל אותו. כך צועד לו בגאון להיסטוריה פרדריק טיילור עם עקרונות "הניהול המדעי" שמנסה להפוך את תהליכי העבודה במפעל ל"יעילים" יותר, כלומר ל"רציונאליים" יותר.
טיילור הוא לא פעם סדין אדום במדעי החברה. הניסויים והמסקנות שלו הן כיום קריקטורה לתקופה בה התייחסו לבני האדם כאל אובייקט מחקר המזכיר את הדרך שבה בני אדם חוקרים עכברים. אבל כאשר באוומן מספר שהוא צריך להציג "נתונים" כדי לתמוך בטיעון שלו אודות רוחב הגבול, כאשר מאריסה מאייר בוחנת 41 גוונים של כחול בשם היעילות והמדע, כאשר היא מסבירה שהמלל צריך להיות פחות אנושי ויותר חלק מהמכונה, אני משוכנע שטיילור יושב לו על ענן, מביט מטה, ומתגלגל מצחוק.
כתיבת תגובה