אחת התופעות בהן נלחמת תעשיית הקולנוע בשנים האחרונות היא "מצלמי המסכים": אנשים שמגיעים לקולנוע, בדרך כלל בזמן הצגת הבכורה של סרט, עם מצלמת וידאו קטנה, מצלמים את המסך ואז מעלים את התוצאה לשירותי החלפת הקבצים.
באופן אישי אף פעם לא הבנתי את העניין – לא את העניין של הצילום, את זה אני מסוגל להבין – את העניין של הצפייה בתוצאה. הרי מדובר בדרך כלל באיכות שהיא גבוהה בדרגה אחת מ"מחורבנת" (בייחוד איכות השמע). אז אם כבר החלטתם לא ללכת לקולנוע, להוריד את הסרט משירות החלפת קבצים ולצפות בו בבית, לא עדיף לחכות עד אשר יגיע הקובץ שהוא RIP של ה-DVD של הסרט? כן, זה אומר לחכות עוד חודשיים-שלושה, אז?
אם לחזור לנושא, תעשיית הסרטים מנסה להילחם במצלמי המסכים. בין השאר נעשה שימוש במשקפות לראיית לילה באמצעותן הסדרנים יכולים לצפות בצופים שצופים בסרט, במטרה לאתר את אותו צופה אשר מפנה אל המסך מצלמת וידאו ואז לקרוא במהירות למשטרה כדי שתעצור את העבריין המסוכן. באחרונה שולבו גם "סימני מים מבוססי וידאו" שמאפשרים לחוקרים הנועזים לגלות באיזה בית קולנוע צולם הסרט. זה נחמד אבל זה לא עוזר לגלות את הצלם.
ובכן, היכונו ל"סימן מים מבוסס אודיו".
המדובר בטכנולוגיה שמאפשרת לאתר בסטיית מיקום של לא יותר מ-44 סנטימטר, את המקום הספציפי של הצלם, כלומר את הכסא עליו ישב הצלם בעודו מצלם את הסרט המוקרן בבית הקולנוע.
כמובן שגם זה לא עוזר מכיוון שלבית הקולנוע אין רשימה שמית של האנשים שבאו לקולנוע המוצלבת עם המיקום המדויק של כל אחד מהם והרי זה ממש מדע בדיוני לחשוב שיום אחד מישהו ידרוש מאיתנו שנזדהה ונירשם בכניסה לקולנוע ורק אז נקבל כרטיס כניסה (אני כמובן לא מדבר על כאלו שרכשו כרטיס כניסה באמצעות כרטיס אשראי. במקרה הזה לבית הקולנוע באמת יש את הפרטים שלהם אם הוא רק יחפוץ בכך).
כן, מדע בדיוני. לא יעלה על הדעת. מה פתאום. לאאאאאא. זה לא יקרה אף פעם. אין מצב.
כתיבת תגובה