בלמהנט עשו פרויקט מוצדק בהחלט (גם אם חסר כל סיבה מיוחדת) במסגרתו נבחרו עשרת נעימות הפתיחה הטובות ביותר מתוך תוכניות טלוויזיה שונות. כמובן שחלק לא מועט מהבחירות משולל כל היגיון כמו הבחירה בנעימת הפתיחה של "בוורלי הילס" או "30 ומשהו" ואפילו "סיינפלד". הבחירה הזו מלמדת יותר על הטעם הטלוויזיוני של הבוחר ופחות על הטעם המוזיקלי שלו.
אם הייתי צריך לבחור את החמישייה הראשונה שלי הרי שהיו בה את זו של "דאלאס" עם נעימת פתיחה מדויקת, "הוואי חמש אפס" הקלאסית מכולן, "קו אונידין", תוכנית טלוויזיה שהיתה מתנגת ברקע כשהייתי ממש ילד ושהסיבה היחידה שאני זוכר אותה היא בגלל נעימת הפתיחה שלה, "בלוז לכחולי המדים" הנוגה ולצידה, נעימת הפתיחה של "חופשי על הבר" (Cheers). בלמהנט הפנו לקטע הוידאו הזה בו ניתן לשמוע את הנעימה כפי שהופיעה בטלוויזיה אבל חיפוש קצר העלה את קטע נוסף בו ניתן לשמוע את כל השיר.
כשרק השתחררתי שודרו בערוץ 3 מדי לילה, מהשעה 23:30 ועד 01:00 שתי התוכניות ברצף: "בלוז לכחולי המדים" ולאחר מכן "חופשי על הבר". הייתי צופה בהן כל ערב ולא מן הנמנע שזו אחת הסיבות שאני כורך אותן יחד. אבל יש עוד משהו בנעימה של "חופשי על הבר": לכאורה היא מספרת על מקום שמח, בו כולם מכירים את כולם, כולם יודעים מה שמך, כולם שמחים שבאת. אז למה תמיד השיר הזה מביא לי ת'דיכאון? (למרות שהגרסה המלאה פחות מדכאת) האם זה בגלל שמקום שכזה לא באמת קיים, בגלל שאידיליה שכזו קיימת רק בקרב אנשים שהם קצת שיכורים, או מה?
אני צריך ללמוד לשתות אלכוהול.
כתיבת תגובה