לקח הרבה מאוד זמן עד שהגעתי לפייסבוק, עד שהחלטתי שהגיע הזמן שאבדוק קצת יותר לעומק על מה ההיסטריה. נכנסתי, הוספתי כמה "חברים" (פפפףףף) והיום אני חוזר לביקור קצר אחת לשבוע בערך; רוב הזמן זה אחלה מקום משעמם שבעולם.
הגיע הזמן לבדוק את הדבר הבא. הוא רחוק מלהיות חדש, ואני רחוק מלגלות אותו: הטוויטר. כן, אני יודע בדיוק מה זה ואיך זה עובד ומוסיפיניו טחן לי במוח שאני חייב לפתוח חשבון ואמרתי לו "בטח בטח, כבר!". לא טרחתי עד היום לפתוח חשבון מכיוון שאני מודה שהקונספט עצמו קצת דוחה אותי. ובכל זאת, נראה לי שהגיע הזמן לבדוק את העניין מקרוב ולא רק מרחוק.
אז פתחתי לי חשבון ובחרתי לעקוב אחרי כמה חברים כדי לקלוט את הראש. מצד שני, כשאתה בוחר לעקוב אחרי קלינגר, אהוד קינן ומוסיפיניו, טוב לא יכול לצאת מזה. לא חלפו 3 דקות ו-8 9 12 14 16 17 25 32 38 45 אנשים החלו לעקוב אחריי, את רובם אני לא מכיר. מאיפה הם יודעים שהגעתי ומי אלו האנשים האלו? ג'יזס.
בינתיים אני במוד של קריאה ולא במוד של כתיבה אבל מי יודע, אולי גם אני אתחיל לעדכן מה קורה איתי כל חמש דקות.
האמת? זו מחשבה מבהילה. אני מכור ליותר מדי דברים גם כך.
כתיבת תגובה