נתקלתי בטקסט הזה של אהוד אמיר "איך הכתב הורס את התרבות". לטקסט לא מעט תגובות, חלקן נלהבות ומשבחות. לא קראתי את כולן. את הטקסט דווקא קראתי ואני חייב לציין שכבר מזמן לא נתקלתי בגיבוב של כל כך הרבה שגיאות וסילופים היסטוריים מופרכים שמובילים לכדי מסקנות דטרמיניסטיות שחשבתי שכבר עברו מהעולם. למעשה, הטקסט הזה הוא טקסט חובה לכל מי שרוצה ללמוד מהו דטרמיניזם טכנולוגי.
למי שאין סבלנות לקרוא את כל הטקסט של אמיר אגיש תקציר קצר במיוחד המורכב מנקודות המופיעות בטקסט שלו: הכתב הוא מנגנון להשמדת ידע, האדם הלבן ידע לכתוב ובעזרת הטכנולוגיה הזו הוא השמיד את תרבויות אפריקה. השיטה: הנחלת הכתב בתרבויות האפריקאיות. הנחלת הכתב הרסה כל אפשרות להנחיל את המבנה האפריקאי המסורתי, הנחלת הכתב מחקה את האמצעי להנחלת התרבות. אנחנו האפריקאים החדשים, האינטרנט הפך את הכתב להרסני עבורנו, בעידן האינטרנט אין היררכיה של ידע, אל האינטרנט פלש הכתב של הבורים. המסקנה: כתבו פחות. קראו יותר כי אנחנו ממיטים הרס על תרבותינו במו ידינו.
הממממ, מאיפה מתחילים?
האם מתחילים בכך שהכתב היא לא המצאה של האדם הלבן? בכך שכתב היתדות השומרי החל מדרום לעיראק, שכתב החרטומים פותח במצרים, שישנן עדויות למערכת כתב סיני משנת 1,500 שנים לפנה"ס, שהאלף-בית השמי נולד איפשהו באזור מדבר סיני?
הטקסט של אמיר נטול תאריכים או כל ציון של נקודת ייחוס היסטורית. השתלטות האדם הלבן על האפריקאי – מתי? השמדת תרבות אפריקה על ידי הכתב – מתי? על ידי מי? מי זה "האדם הלבן"? הרומאי? הצלבני? הטורקי? הבריטי? הספרדי? האמריקאי? זהו טיעון מעורפל שלא ניתן לאחוז בו מכיוון שהוא נוזל לך בין האצבעות.
כאשר הדרך כל כך בעייתית, אין להתפלא על המסקנה: מהרגע שמגיעה הטכנולוגיה של הכתב, היא משמידה תרבויות. לא ניתן להתנגד לה, היא כוח הרסני, שמספיק להציג אותה בפני עמים נטולי כתב בכדי שהם ישמידו את עצמם לדעת. לא רק זה, זו היתה קונספירציה, פעולה מודעת, מכוונת, נשק אינטלקטואלי שהופעל במודע: בואו ניתן "לתרבויות אפריקה" (מה זה בכלל? האם אפשר להכליל את "תרבויות אירופה"?) כתב, הם כבר יהרגו את עצמם.
את התוצאות אנו רואים בדארפור ובזימבבואה, בקניה וברואנדה, באוגנדה ובאריתריאה.
והרי לכם דטרמיניזם טכנולוגי קלאסי. בראבו.
מכיוון שכך בנוי הטיעון כך גם הוא נמשך: כעת האינטרנט היא הטכנולוגיה שהורסת את התרבות על ידי כך שהיא מנגישה את הטכנולוגיה הכותבת, הכתב, לכל בור שרוצה לכתוב. פפפףףףף, חצוף קטן! רוצה לכתוב?! בחיי שאין לאנשים בושה. הם לא מבינים שהם הורסים את התרבות?
אין לי עניין להתווכח עם טיעון כל כך רדוד. ובכל זאת, אם אנחנו כבר בדטרמיניזם טכנולוגי הנה הצד השני שלו: ללא כתב אין מהפיכה מדעית. האנתרופולוג הבריטי ז'אק גודי, טען שחברות שאין להן כתב לא יכולות לחשוב כמו חברות שיש להן כתב. הכתב, טען גודי, משנה משהו בסיסי בחשיבה של החברה. אבל מי אמר שזה משהו רע? הטקסטים הראשונים של האנושות היו רשימות: חמש כבשים, עשר פרות, שלושה סוסים, שני שקי קמח. רשימות. רשימות על רשימות. ברגע שכותבים שמות של עצמים ברשימה אפשר להתחיל ולמיין אותם, לקטלג אותם, לחשוב עליהם. לדוגמה, מהו טל? היכן נמקם אותו ברשימה? האם הוא שייך למשהו ששייך לארץ או ששייך לשמיים? גודי טען כי הכתב הכיל בתוכו את הפוטנציאל לחשיבה מדעית מכיוון שהוא מכריח את האדם הכותב לחשוב על מה שהוא כתב, להיות רפלקסיבי. קונספט מעניין: לחשוב על מה שאנחנו עושים. אולי יש בו בכל זאת תועלת מסוימת?
"מאות שנים הכתב העביר תרבות", גורס אמיר. "היום הוא יוצר בורות". לפחות בדבר אחד אמיר צודק: הטקסט שלו אכן יוצר בורות.
כתיבת תגובה