פרופ' מנחם פרי פרסם מכתב תוקפני למדי אותו שלח לממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן. טענתו, אם אני מבין אותה נכון, היא שרשת "צומת ספרים" מקדמת באופן ברור וגלוי את הספרים המתפרסמים בהוצאות שמחזיקות בבעלות על הרשת, היינו "כנרת-זמורה-ביתן" והוצאת "מודן". אין לי כלים לשפוט האם תמונת העולם שפרי מצייר מדויקת אבל היא נשמעת עגומה למדי.
אסתי סגל מתייחסת בבלוג שלה לטקסט של פרי ומעלה נקודה נוספת:
חברים יקרים – 6,700 ספרים חדשים – המספר שכנראה יציין את יבולכם לשנת 2008 הוא מספר מפלצתי, לא הגיוני ונורא. 365 ימים בשנה, כלומר כ-20 ספרים חדשים ביום (כולל שבתות, יום כיפור ותשעה באב). המקום בחנויות מוגבל. מה לגבי הספרים הישנים? אלו שיצאו רק חודש קודם לכן? ואני לא מדברת על הקלאסיקות? ואיך אתם חושבים שהצרכנים יכולים לעכל את העניין? ספר הרי דורש זמן והשקעה מחשבתית, אז מתי בדיוק? אין לכם כבוד לספרים שאתם עצמכם מוציאים?
הודות לטכנולוגיות חדשות צנחו בשנים האחרונות עלויות ההוצאה לאור של ספר חדש. הירידה בעלויות מורידה את החסמים לכניסה לשוק. כאשר רק ארגונים גדולים יכלו להעסיק גרפיקאים במשרה מלאה, הם היו הבודדים שציידו את המנכ"לים שלהם במצגות שקפים יפות (ויבורכו כל אלו שזוכרים שפעם היה כזה דבר, שקפים, שקופים כאלו, ששמו אותם, על מקרן שקפים כזה. הממממ). בעידן של "פאוורפוינט", כל אחד יכול. אבל האם זו לא בדיוק הנקודה? שהרי גם בעידן ה"פאוורפוינט" רוב המצגות הן בנאליות ומשמימות מכאן שלא כל אחד יכול, לא באמת. מצד שלישי, מי יאמר כעת למיליוני המשתמשים בתוכנה: "שמעו, המצגות שלכם זה זוועה. זה ממש יותר מדי. תפסיקו עם זה!"?
מכאן שהשאלה האמיתית היא האם מישהו יכול ו/או רוצה להכניס את השד לבקבוק ולהחליט שמעתה הוא מפעיל כללים נוקשים יותר על הוצאה לאור או שמא במצב של שוק משוקלל (פחות או יותר) אם הוצאה לאור אחת תחליט להדק את החגורה, יצוצו חמש הוצאות לאור אחרות שיגידו לכותבי הספרים (טובים ורעים כאחד): בואו אלינו, אנחנו נפרסם.
כתיבת תגובה