את התואר הראשון שלי עשיתי גם בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב (וגם בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה) ולכן יש לי חיבה לא נסתרת לענייני הקשורים למדע המדינה, כמו מערכת בחירות. קשה שלא להתפעל ממערכת הבחירות שזה עתה הסתיימה בארה"ב אבל כל מי שינסה להבין את השיטה, צפוי לחטוף חתיכת כאב ראש שלא מהעולם הזה.
ערד ניר מחדשות ערוץ 2, למשל, הסביר לגולשי האינטרנט ש:
המועמד שזוכה בכל מדינה, זוכה בכל הקופה של אותה מדינה, כלומר אין הבדל בין ניצחון על חודו של קול או בהפרש של מיליון קולות.
שזה פשוט לא נכון מכיוון שבשתי מדינות, נברסקה ומיין:
מקבל המועמד שזכה ברוב הקולות של המדינה שני אלקטורים, בעוד שאר האלקטורים משויכים לאזורי הבחירה של חברי הקונגרס מטעם המדינה, וכל אחד מהם ניתן למועמד שזכה ברוב במחוז הבחירה, כך שייתכן מצב שהאלקטורים של מדינות אלה יתחלקו בין המועמדים.
ובכלל שווה לנסות ולקרוא את הערך על האלקטורים בוויקיפדיה, ערך שמבטיח לכם מיגרנה קסומה. למרות זאת, ראו איזה פלא, בסוף התהליך יש נשיא חדש לארה"ב. אם האמריקאים מצליח לפצח את אינספור החוקים ותתי הפרוצדורות, אין סיבה שהישראלים, שהם כידוע עם סגולה, לא יצליחו להתמודד עם שיטה קצת יותר מורכבת (אך שניתן לסמוך עליה) מלשים פתק של ש"ס בקלפי.
אי לכך ובהתאם לזאת, הנה ההצעה שלי לשיטת הבחירות האופטימלית עבור ישראל:
ראשית יש לבטל את כל המפלגות למעט שלוש. לא אכפת לי אילו שלוש הן יהיו. מצידי שיהיו הגמלאים, בל"ד ואגודת ישראל. אבל שיהיו שלוש. כל מפלגה שולחת מועמד לראשות ממשלת ישראל. את המדינה מחלקים ל-116 אזורים (בשל 12 השבטים, שבעת הימים שבהם לקח לאלוהים לברוא את העולם [כולל שבת], ארבעת המינים, שלושת הרגלים ו-90 הדקות שבהם משחקים כדורגל).
בכל אזור מתקיימות בחירות מקומיות-יחסיות על פי השיטה הבאה: מתכנסים ביום חמישי הגדול בדירה של יו"ר ועד הבית ומתחילים בסדרה של דיונים שנקראים "פיקוסים" (שם חיבה לצמחיה מפלסטיק שנמצאת בסלון של יו"ר הועד). מי שצועק הכי חזק או אם יש רוב לאשכנזים מעל גיל 45, זוכה בשני שליש מקולות החיילים ומעביר אותם לנציג השכונתי שמעביר אותם לנציג האזורי. לאחר שסופרים את כל הקולות, נקבע מי מבין המועמדים ניצח באזור ואז הוא גורף את כל הקולות וזאת למעט באזור נס ציונה ובתת-אזור 7 של מגזר המושבים העצמאיים בהם מחלקים את הקולות באופן פרופורציונלי לאוכלוסיית עולי חבר העמים.
כדי לזכות בראשות הממשלה, על מועמד להשיג 13.77 אזורים (שהם שורש ריבועי של 116 פלוס שלושה נציגים לנתניה שאף אחד לא רוצה להתעסק איתה). במידה ויש שיוויון בין שני המועמדים או בין השלושה, מועברת ההכרעה לכנסת אשר מתכנסת באישון לילה ואחרי ארבעה סיבובים של אבן-נייר-ומספריים, מכריז מזכיר הכנסת על המנצח. במידה ויש שיוויון בסיבובי האבן-נייר-ומספריים, שותים וודקה עד אור הבוקר ומי שמספר את בדיחת ה"טוק-טוק" הכי מצחיקה, לוקח.
אם זה לא פותר את הבעיות הפוליטיות איתן מתמודדת ישראל, אל תקראו לי ג'ו ביידן.
כתיבת תגובה