ויקיפדיה מספרת שהאדם הראשון שקיבל את התואר "דוקטור לפילוסופיה" היה ככל הנראה פריזאי, בשנת 1150. החל מהמאה ה-19 השתרש הנוהג להעניק את התואר "דוקטור לפילוסופיה" למי שמסיים את לימודי הדוקטורט שלו במרבית תחומי הלימוד.
אלא שמנתוני המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) עולה ש"מאז אמצע שנות ה-90 חלה ירידה עקבית בהרשמה לחוגים למדעי הרוח והחברה. ב-1997 פנו 18.5% מהסטודנטים למדעי הרוח לעומת 9.5% בלבד ב-2007 – נפילה של כמעט 50%". בארבע השנים האחרונות נרשמה ירידה של 28% במספר הנרשמים ללימודים במדעי הרוח.
מה שמעלה את השאלה, האם יש עוד טעם לתת לבוגרי תואר שלישי תעודה שכותרתה "דוקטור לפילוסופיה" בשעה שכל כך מעט מהם מתעניינים בלימודים הקשורים למדעי הרוח והחברה בכלל, ובפילוסופיה בפרט? האם עבר זמנו של הכבוד המיוחד שמקבלת הפילוסופיה והגיע הזמן שהיא תפנה את מקומה למשהו קצת יותר עדכני?
האם יש תקווה לאלו, כמוני, שמאמינים שבעולם יש יותר מטבלאות אקסל, שורות של רווח והפסד והתנהלות המוכתבת דרך פריזמה כלכלית? האם טיפוסים כמוני, שלא מבינים את הגליק בלימודי "מנהל עסקים", שלא מסוגלים לראות שום דבר חיובי בכך שבעשור האחרון שולש מספר הסטודנטים בישראל שלומדים להיות עורכי דין, האם דינם להיעלם כדרכו של הדודו?
כתיבת תגובה