כבר מזמן מזמן לא השתעשעתי בכתיבת ניתוחי ניו-אייג' וטקסט שקראתי הבוקר הזכיר לי עד כמה אני אוהב את הז'אנר. אז הנה חידון קטן ליום שישי. לפניכם שלושה טקסטים. שניים מהם כתבתי בעצמי. אחד מהם קראתי ונאמר על ידי אדם אמיתי העוסק בתחום (ובסוף החידון אקשר אליו). עליכם לנחש איזה מבין הטקסטים נאמר על ידי אדם אמיתי ואיזה הומצא על ידי. כמובן שאסור באיסור מוחלט להשתמש בגוגל ו/או לקשר אל הטקסט המקורי.
בהצלחה.
טקסט מספר 1:
אנשים רבים אומרים לי שהם מרגישים חסומים ברגש האהבה, שהם נתקלים בחומה של רוע. הרבה פעמים זה קשור לכך שהמחשבה על ה'אני' באה לפני ה'אנחנו'. זו הסיבה שנשים מוארות יותר, הן מצליחות להתחבר ל'אני' הקדמון שמתקשר עם תודעה נשית המבקשת למחוק את כל מה שעומד מהצד ומצליף באגו. רק אחרי שמתגברים על השלב הזה, אפשר להתחפר בתוך הנשמה ולזרום אל נהר מאוזן יותר מבחינה רגשית.
הזכרי הוא היכולת להזדהות עם התודעה, להרגיש את עצמי כתודעה, בתפקיד העד. לעומתו היסוד הנשי הוא בתפקיד החווה, מזוהה עם האור של האהבה, להיות את האור זה איכות נשית. השלב הבא אחר כך הוא החופש לבחור ולראות כיצד מה שאני בוחר לבטא משפיע על הסביבה שלי בצורה אחרת. כאשר הגברים, כקבוצה, היו בעיקר בהזדהות המצומצמת עם התודעה, הם היו בשלב הראשון. בשלב השלישי שאני מדבר עליו, יש לכל אדם גישה שווה לגברי ולנשי אבל עדיין יש לך מאפיין, ויכול להיות לך מאפיין מוביל גברי.
טקסט מספר 3:
התחושה ההוליסטית ביחס לאיזון בין האנרגיה הפנימית לחיצונית מותקפת לא פעם על ידי כוחות קוטביים. כאשר אדם מצליח להשיל את הקליפה שמכסה אותו ומרחיקה אותו מהמהות הרגשית הבסיסית שהוטבעה בו עוד כשהיה ילד, הוא מצליח להתחבר לדרגה גבוהה יותר בסולם ההתפתחות האישית. לא פעם אמרו לי שהקליפה הזו לא רק מרחיקה אותנו אלא גם מגוננת עלינו ועל כך אני אומר: שהקליפה נפתחת והמחסומים מוסרים, לא רק שהאור נכנס – החושך יוצא.
עדכון: אכן טקסט מספר 2 הוא הטקסט האמיתי – ראו תגובה 18.
כתיבת תגובה