אמיר קרא כתבה ב"הארץ" ושפשף את עיניו בתדהמה. השפשוף לא עזר – התדהמה נשארה והטקסט נשלח לקטגוריית כתב/ת אורח/ת. הנה הוא:
תוך כדי הכנת שניצלים לילדים לארוחת צהריים רפרפתי על העמוד הראשי של הארץ וקראתי את הכתבה הראשונה בסדרת כתבות סיפורי ויסקונסין – מאת רותי סיני.
הכותרת "המובטל הממורמר הפך לעובד ניקיון מאושר" הפליאה אותי. כמה כבר אפשר להיות מאושר בתור עובד ניקיון?
הנה הסיפור. עולה אתיופי בן 43 נדרס בדרך לעבודה, שבר את הרגל וכל יום הלך לבקש דמי פגיעה אבל לא קיבל דבר, גם לא אחוזי נכות. אחר כך גם התבקש במחילה מכבודו לשלם אלפי שקלים לביטוח הלאומי. עד כאן שום דבר מיוחד. ככה זה בישראל. בהמשך הצטרף לתוכנית ויסקונסין (באמצעות חברת "אמין", הקבלנית שמפעילה את הפרויקט שם) והפך לעובד ניקיון מאושר, "אוכל עם מהנדסים" וכאן מגיעה הפואנטה:
עטשה יוצא מהבית בחמש וחצי, נוסע בשני אוטובוסים לעבודה במפעל (אינטל). מסיים בשתיים ובשעה שלוש מתייצב למשרה שנייה – שומר בקניון עד אחת עשרה בלילה. כך חמישה ימים. יחד עם אישתו שגם עובדת משרה מלאה בניקיון הם מגיעים ל-9000-10,000 שקלים. הם מאושרים, בקרוב יקבל קביעות, אפילו שולחים כסף לקרובים באתיופיה. בימי בשישי יוצאים לבקר את ההורים.
אצל כתבת רווחה עטורת פרסים (פרס אומץ על פועלה בתחום החברתי, פרס סוקולוב) כרותי סיני, אצל עורך העמוד הראשי בעיתון ובעצם אצל כל עיתונאי מתחיל, וכל קורא בעצם, היו אמורים להידלק כמה נורות אדומות עם אזעקה עולה ויורדת של "צבע אדום" "נחש צפע" או "לעזאזל, השתגעתם? זה סיפור הצלחה?" שלוש משרות וביחד מביאים עשרת אלפים שקלים?
סירחון הפטרונות שעלה מהכתבה, האפיל על ריח השניצלים שנשרפו.
קראתי את הכתבה שוב ושוב כדי לוודא שאין לי בעיות בהבנת הניקרא ולא פספסתי משהו חשוב.
כן, פספסתי.
אחרי חודש התקשר אטשה לזלכה (עטשה הוא האתיופי, זלכה הוא המלווה שלו מטעם "אמין") וסיפר לו שזרק את בגדיו מרוב ששמן. מ"אמין" קיבל תלושים לקנות בגדים. בעבור ילדיו קיבל קייטנה בחינם למשך כל הקיץ.
ברור שמישהו כאן מפמפם יחסי ציבור מטעם תוכנית ויסקונסין השנויה במחלוקת. בימים כתיקונם אין לי שום בעיה עם זה, אני מתפרנס מזה (יחסי ציבור) אבל ככה? בצורה כל כך מעליבה?
ואולי בעצם הכתבה מתאימה לגישתו של דיוויד לנדאו, עורך הארץ, שמאז שנכנס לתפקידו, כולל העמוד הראשי בעיתון כתבה אקולוגית – פעם על איכות סביבה, פעם על חיות נכחדות ופעם על עבדים מאושרים בישראל.
כתיבת תגובה