נויף שלח רשימה מעניינת לקטגוריית כתב/ת אורח/ת העוסקת בסוגיה חברתית-כלכלית שאינה נדונה מספיק ושמביאה את תופעת ההפרטה למקומות שעדיין לא נודעו בישראל. הנה הטקסט לפניכם:
מחר בערב (יום א', 20.1.2008) בשעה 21:30 יוקרן הסרט "אסירי קבלן" בערוץ 1. הסרט דן בנושא הפרטת בתי הסוהר בישראל, מלווה את בניית בית הסוהר הפרטי על ידי אפריקה ישראל (לב לבייב) ושותפותיה, ומתעד את המאבק המשפטי והדיון הציבורי בשנים האחרונות.
אם במקרה אתם שואלים – על איזה דיון ציבורי אתה מדבר? אתם ממש צודקים. גם בנושא הזה ברור שלא נערך דיון רציני לא בכנסת, לא בתקשורת, ולא בשום פורום ציבורי רחב. היו התייחסויות בעד וכמובן נגד, אבל אלו לא מכסות על העדר דיון מקדים. במישור המשפטי העתירה של עו"ד אביב וסרמן והחטיבה לזכויות אדם במכללה האקדמית למשפטים ברמת גן כנגד תקפות החוק שאישר את בית הסוהר הפרטי, עדיין תלויה ועומדת. בג"ץ אמור לפרסם את החלטתו בקרוב.
הבעייה המרכזית היא כמובן התפרקות המדינה מהמונופול שלה על הכוח והעברתו לגורם פרטי בעל אינטרסים כלכליים. בית הסוהר המתוכנן מופרט באופן מלא (מודל אמריקאי), ונותן לזכיין אחריות על הכשרת הסוהרים והפעלתם וסמכויות כגון החזקת אסיר בבידוד, חיפוש על גופו, מניעת הטבות וכו'. בעולם קיים גם מודל הפרטה חלקי (צרפתי) שכולל רק שירותים כמו בנייה, אחזקה, נקיון, אוכל, וכו', אבל לא את הפונקציות הבטחוניות. מה תהיה המחויבות של גורם פרטי לשיקום אסירים, ומה יהיו תנאי העסקתם של הסוהרים הן רק חלק מהשאלות כשברור שאת הגורם הפרטי מעניין כל קודם להרוויח כסף.
באופן לא מפתיע, נראה שמשרד האוצר הוא שחקן ראשי בהצגה הזאת. בג"צ כבר נדרש לנושא בעבר כאשר חייב את האוצר להקצות תקציבים להרחבת בתי מעצר בארץ. אלא שנראה שלאוצר נוח להשתמש במצוקות המערכת כדי להצדיק את הפרטתה, והוא מבדיל בין ההפרטה הזו לבין הפרטות בנושאים אחרים (דואר, טלפון, בריאות). מבחינתו השורה התחתונה הכלכלית היא היחידה הקובעת. הוא קידם את המכרז המוקדם להקמת בית הסוהר והתחייב בפני הזכיינים ללוחות זמנים לפני שהסתיימה עבודת החקיקה.
השב"ס, מצידו, אמנם בנה במשך שנות ה-90 ותחילת ה-2000 ארבעה בתי סוהר מודרניים, אבל הבין ש"לא יראה שקל" מהאוצר אם לא ישתף הפעם פעולה, ולכן העדיף לישר קו. זה כלל כנראה גם יישור מחשבתי כפי שהציג בזמנו גונדר גליק:
"על כל חריגה הוא [הזכיין] יקבל מאתנו קנס. אם יירצח אסיר, הוא ייקנס. [ההדגשה שלי] כנ"ל אם יותקף סוהר, אם תהיה בריחה, אם יישבר ציוד או אם יתרבו התלונות על מחסור באוכל"
מעניין באמת מה יהיה ההבדל בין הקנס על רצח אסיר לעומת נגיד שבירת כסא על ראשו של סוהר… איכשהו כל הגורמים האלה שמסכימים שהמדינה לא מצליחה לפקח אפילו על זכייניות ערוץ 2 בעזרת קנסות, משוכנעים שדווקא הפעם יוקם מנגנון פיקוח מוצלח יותר.
נושא נוסף שחומק פעמים רבות מהדיון הוא הלובי הפוליטי שמפעילה תעשיית הכלא הפרטי. בארה"ב הפכה התעשייה הזו לשנייה בקצב צמיחתה (אחרי ההיי-טק), ומגלגלת מילארדי דולרים בשנה. מדובר בעסק כלכלי לכל דבר וחלק מבתי הסוהר אפילו נסחרים בבורסה. מכיוון שבתי הסוהר מרוויחים באופן ישיר ועקיף מכל אסיר שנמצא בתחומם, פועל הלובי הפוליטי שלהם באופן קבוע להחמרת הענישה במדינה. האם מטרות חברתיות או לאומיות לנגד עינהם? קשה לי להאמין.
לפרטים נוספים, מומלץ לקרוא את נייר העמדה המאלף (קובץ rtf) שנשלח לועדת הפנים כבר בשנת 2004.
כתיבת תגובה