כאשר מוסיף העלה לראשונה את הרעיון שגוטליב יצלם תגובה לפוסט, הייתי בטוח שהסיכוי שהדבר יתמשש קטן. כמובן שלא לקחתי בחשבון שמדובר במוסיף שעושה רושם של חנון סוציאליסטי אבל בעצם הוא בולדוזר עצבני שלא מוותר עד שהוא משיג את המטרה שלו (ובדרך כלל הוא משיג).
התוצאה היא לא פחות מהורסת.
החלק המעניין בסיפור, כמו בסיפורים רבים, החל לאחר שהוא פורסם. ראשונים להגיב היו אנשי וויינט שסיפקו קישור לפוסט בגלוב. תוך שניות החלו לזרום לגלוב עשרות, אחר כך מאות ולבסוף יותר מ-2,000 גולשים, רובם המכריע מעולם לא ביקר בגלוב. וויינט היא ללא ספק מפלצת של תנועת גולשים. שעה אחר כך, נענע העלו כתבה ובה ציטוטים של היו"ר ושל עידו רוזנטל. למרבה הפלא, הכתבה הזו הובילה מעט מאוד גולשים אל הגלוב, אולי מכיוון שהם הציגו את הסרטון אצלם. כעבור זמן קצר גם וואלה הצטרפה לחגיגה והובילה לכמה מאות ביקורים של גולשים.
התוצאה היתה שכבר בערב יום ראשון ביקרו בגלוב כ-2,300 גולשים (כל המספרים אינם כוללים ביקורי רסס).
ביום שני המומנטום נמשך לאחר ש"עכבר העיר" דיווח על הסיפור (שבילה כמה דקות בעמוד הבית של "הארץ" לפני שמישהו התעשת והסיר אותו) וגם הבלוגוספירה החלה לקשר לגלוב. באופן שלא הפתיע אף אחד, נרג' היה אתר התוכן היחיד בישראל שהתעלם לגמרי מהסיפור. טוב נו, היה להם סקופ. בסופו של יום שני ביקרו בגלוב יותר מ-3,700 גולשים, חלקם הגדול גולשים חדשים שצפו בפוסט המדובר. במשך 48 שעות צפו יותר מ-5,400 גולשים בקטע ביוטיוב ומן הסתם עוד כמה אלפים טובים שצפו בקטע שהועלה באופן עצמאי בנענע.
אינני יודע לאיזה היקף של פרסום זוכה גוטליב בדרך כלל, אבל קשה היה שלא להתרשם מהדרך שבה המהלך שלו כבש לחלוטין את אתרי האינטרנט המרכזיים בישראל. וויינט, וואלה, נענע, הארץ-עכבר העיר ובלוגים רבים בבלוגוספירה, דיווחו בבת אחת על המהלך שלדעתי הוסיף לו לא מעט נקודות זכות שלא לדבר על חשיפה ובאז שקשה לקנות אותם בכסף.
ניתן להסיק כמה מסקנות על האירוע הזה, שהיה מרתק להסתכל עליו מהצד ולבחון את הדרך שבה הוא מטופל ברחבי הרשת. המסקנה המרכזית שלי היא שגם אירועים שמתרחשים בבלוגים (שלא לדבר על גלובים) מסוגלים לייצר אירוע מדיה שמוביל לדיווח נלהב ומקיף ברחבי הרשת.
אפשר לזלזל בכך ולהגיד: "נו טוב, האינטרנט מדווחת על האינטרנט – אף עיתון או ערוץ טלוויזיה לא דיווחו על זה!". זו חשיבה מיושנת. בוויינט לבדה מבקרים כמיליון גולשים ביום והיא מגיעה לכ-70% מכלל הגולשים בישראל. תוסיפו לכך את וואלה, נענע ו"הארץ" וקיבלתם כיסוי מוחלט של ארבעת מיליון גולשי האינטרנט במדינה. אין זה אומר שכל ארבעת המיליון נחשפו לסיפור – אחרי הכל לא כולם מתעניינים, לא כולם מכירים, לא כולם גלשו באותו הרגע לאתרים, לא כולם בחרו להיכנס לידיעה, אבל הפוטנציאל הוכח באופן מוחלט וקשה לי לראות מישהו שמסוגל לערער עליו.
נראה שמי שיצליח להתחבר לאנרגיה (פפפףףף) המיוחדת שקיימת בבלוגוספירה, מי שידע ליצור את שיתופי הפעולה הנכונים באמצעות פעולות מקוריות שיוצאות מהחשיבה הקופסאית הבנאלית, יזכה בג'קפוט. המהלך של גוטליב הוכיח שבגלל שמעטים כל כך מצאו לנכון לחשוב בכיוון ובגלל שרבים כל כך תקועים בתוך תבניות חשיבה ישנות ומאובנות – מי שבורח לרגע מהמסגרת, מצליח באמצעים פשוטים למדי לגרוף את כל הקופה.
אני מקווה שבכל הקשור לגלוב, הניסוי שעשינו עם "עד כאן" וש"עד כאן" עשו איתנו (ושלא יהיה ספק – אף אחד לא ממש ידע מה יקרה לאחר פרסום הסרטון. אני בטוח שגם עבור מערכת "עד כאן" היה מדובר בניסוי), היה רק יריית פתיחה לניסויים ושיתופי פעולה דומים. נראה לי שבשורה התחתונה – everybody wins.
כתיבת תגובה