1. שביתת הסטודנטים
אני מודה – הייתי בטוח שזה ייגמר אחרי שבוע, שבועיים גג. טעיתי לגמרי. עוד יומיים נגמר הסמסטר והוא בעצם לא התחיל. זו השנה השניה ברציפות שהסטודנטים סובלים משביתות והשביתה הנוכחית קשה במיוחד. קשה לראות כיצד האוניברסיטאות יצליחו להתגבר עליה גם אם המשא ומתן שמתנהל ברגעים אלו יבשיל לכלל הסכם.
לא כתבתי על הנושא, למרות שהוא מאוד מעסיק אותי, מכיוון שיש לי לגביו רגשות סותרים. מצד אחד, הכוחנות של האוצר והקיצוצים הדרמטיים שלו פגעו באוניברסיטאות והפכו אותן לגוף חלש, בקושי שורד. חלק מהקיצוצים דוחפים את האוניברסיטאות לבצע הפרטה של ממש של תוכנית הלימודים שלא לדבר על המחסור הכרוני בתקנים ובעיקר במשרות פנויות עבור מי שמחפש את עתידו באקדמיה.
מצד שני, נראה שהסגל הבכיר יצא לשביתה כשהוא מחזיק רק דגל אחד: השכר שנשחק. הסגל הבכיר לא תיאם את השביתה עם הסגל הזוטר (ולכן לא הצליח להשבית לחלוטין את האוניברסיטאות), לא קרא לשיפור תנאי המורים מן החוץ (כמוני, עובדי הקבלן של האוניברסיטאות), לא קרא להחזרת תקציבים לאוניברסיטאות עצמן (הוא עושה את זה כעת, באופן עקיף). קשה לגלות אמפתיה כלפי מי שיוצא למאבק ושוכח כל כך הרבה דגלים בבית.
ועדיין, אם הסמסטר יבוטל, שלא לדבר על שנת הלימודים כולה, הרי שזה יהיה אסון, פשוט אסון להשכלה הגבוהה בישראל.
2. ביטול חלק ב'
מדורי הברנז'ה מדווחים ומו"ל "הארץ", עמוס שוקן מאשר, כי נשקל ביטול חלק ב' של עיתון "הארץ". במובנים רבים חלק ב' הוא אחד המאפיינים הבולטים של "הארץ", אחד החלקים שמבדלים אותו מעיתונים אחרים. עמוד הדעות היוקרתי והכיסוי האינטנסיבי של נושאים פוליטיים, מדיניים וחברתיים, הפכו אותו לחלק מיוחד, גם אם לא הכי פופולארי על קהל הקוראים הצעיר של העיתון.
ביטול חלק ב' נראה לי כמו צעד דרמטי ואף עצוב. אני מתקשה לראות את "הארץ" מקיים עיתון ללא מגזין יומי כפי שמקובל ברוב היומונים הגדולים בעולם. היכן יפורסמו כתבות? כתבות, לא ידיעות, כתבות? האם רק במוסף סוף השבוע? האם רק בסד המילים שמאפשר חלק החדשות?
בהקשר הזה קשה שלא להיזכר בטקסט הכל-כך מדויק של חנוך מרמרי שכתב בגיליון האחרון של "העין השביעית":
הגישה ההוליסטית של "דה מרקר", אשר מרחיבה מאוד את הגדרות התוכן הכלכלי, מאפשרת לו לפעול בכל תחום. והוא אכן משמש אכסניה לתכנים מגוונים שמעבר לתחומי הכלכלה המובהקים, תחומים שבין צעצועי יוקרה לנושאי תשתית ציבוריים, למצב החינוך, לרכילות, לטריאתלונים, לצרכנות ביקורתית ולצרכנות אופנתית. ומכיוון שכל תחום הוא תלוי־כסף, שיווק, ניהול או מִחשוב, הרי "דה מרקר" הוא עיתון כללי לכל דבר, עם איים שטרם סופחו וממשיכים להתקרא "הארץ" – אמנות ובידור, חוץ, פלילים וחלק מן הביטחון – וזהו.
3. "הישרדות" גברה על אברי
הו, איזו דרמה. הפרק האחרון של "הישרדות" (תוכנית בה אני מקפיד הקפדה יתרה לא לצפות ולו רק מכיוון שהפרומואים שלה הם הדבר הכי מעצבן שנראה כאן על המסך מזה זמן רב), גבר על "אחד נגד מאה" של אברי גלעד.
במקרה הטלוויזיה בבית היתה מכוונת לערוץ 2 באותו יום היסטורי. ב"אחד נגד מאה" הופיע המאמן הלאומי, אלון גל. קשה היה להחמיץ את התיעוב שהפגין גלעד כלפי גל שבשלב מסוים אמר משהו כמו "וכשנחזור מהפרסומות נראה האם הגענו לסופה של הסאגה המעיקה הזו". כן, ככה זה. כאשר ערוץ טלוויזיה מקדם את ה"טאלנטים" שלו (בעעעע) ודוחף אותם בכוח לגרון של הצופים, הם מעדיפים אפילו את גועל הנפש של "הישרדות".
כתיבת תגובה