כמו רבים נוספים, כך אני מניח, גם אני התיישבתי אתמול בערב מול "אולפן שישי" של חדשות ערוץ 2 כדי לצפות בפלא: יאיר לפיד מנחה את התוכנית. אני מודה ומתוודה, כבר לפני חודשים עברתי מצפייה באולפן שישי ל"שישי עם שלח ודרוקר". יש משהו בצמד האינטיליגנטי הזה שעושה לי את זה. ועדיין, בואו של לפיד גרם לי לעבור לערוץ 2 (מה עוד שהמהדורה של שלדרוקר מתחילה ב-8 ואולפן שישי בעשרה לשמונה).
ובכן, מה אומר יונית, תמונות קשות.
(כדאי גם לעדכן את אתר האינטרנט, לא?)
מההתרשמות שלי, יאיר לפיד התרגש. פשוט כך. למרות שזה נראה מוזר, אחרי הכל מדובר באיש טלוויזיה ותיק ומשופשף, ניכר היה בו שהמעמד אינו עובר עליו בקלות. הבעיה היתה (וזו רק אחת מהן) שההתרגשות באה לידי ביטוי בתחושה שהדבר האחרון שלפיד רוצה לעשות הוא לשבת שם; הוא לא הרגיש בנוח עם החליפה שלו, עם העניבה שלו (שההתייחסות אליה היתה המשפט הראשון שלו בתוכנית: "שלום, אני יאיר לפיד ויש לי עניבה") ועם המעמד בכלל.
מעבר לזה, לפיד ניסה בכל כוחו להכניס טון אחר למשדר. זה בסדר גמור, זו הדרך לשים חותמת משל עצמך על המוצר שקיבלת לידיים. הבעיה היא שהטון שבו לפיד בחר היה טון של אחד שהגיע לגן ילדים וכעת הוא מספר להם סיפור לפני שנת צהריים.
בסגמנט הראשון של התוכנית, סיפק לפיד סיכום מצולם ב-120 שניות של השבוע. גם שלדרוקר, כאשר החלו לעשות את התוכנית שלהם, פתחו את התוכנית עם כזה סיכום. חלפו כמה חודשים והסיכום עף. הסיכום הזה נשמע טוב על הנייר. בפועל הוא גורם לפיהוק. אצל לפיד המצב היה חמור יותר מכיוון שהוא הקריא את הטקסט כאילו המאזינים הם ילדים כאשר טון הדיבור מתנגן ועולה חצי אוקטבה בסוף המילה האחרונה בכל משפט. ("יום שלישי. קסאם נופל על שדרות"). לאוזניים שלי זה צרם ובעיקר נשמע מגוחך. לפיד השתמש בטון הזה גם בהמשך.
האייטם המסכם במבזק החדשות עסק, איך לא, באשפוז של בריטני ספירס. לילך סונין החזירה את רשות הדיבור ללפיד שסיפק אבחנה מרתקת לפיה ספירס הוא בסופו של דבר "אישה טיפשה" (או משהו בסגנון). סונין ניסתה להסביר שבגלל שזה רחוק אנחנו יכולים להסתפק בחיוך ואין צורך לנבל את הפה (את זה היא לא אמרה ועדיין ברור היה שהיא קצת מזועזעת מחוסר החמלה של האיש שתורם בסתר) אך לפיד לא השתכנע וחזר על האבחנה שלו פעם שניה – זו אישה טיפשה.
מחר בבוקר יתמלאו העיתונים בביקורות על ההופעה של לפיד, על העובדה שהוא מראיין את הפרשנים של חברת החדשות אחד על אחד ולא משתמש בפאנל כמו קודמו, על הדרך שבה עבר את המסך.
אני חושב שלגזור דינו של אדם על פי הביצוע הראשון שלו (ולא משנה באיזה תחום) זה מעשה לא רציני. ניכר שלפיד רחוק מהאלמנט שלו, מנסה ללבוש על פניו חזות חדשה ובמובנים רבים, מנסה להמציא את עצמו מחדש. יתכן שזה עוד יעבוד ושהוא עוד ימצא את השילוב הנכון. בינתיים, לפחות בפעם הראשונה ולפחות עבורי, זה לא עבד. אחרי הקדימון לכתבה הראשונה, חזרתי לשלח ודרוקר.
כתיבת תגובה