איזה מזל שיש לנו כאלו מחוקקים נלהבים ולא פופוליסטים בכלל. כן, איזה מזל. איזה מזל שכל מה שמעניין אותם זה הבריאות שלנו. הם נורא רוצים שיהיה לנו טוב. ושנהיה בריאים. ושלא נשתעל אף פעם – כי זה מאוד לא אסתטי. ולכן מעכשיו מצטרפת ישראל אל המדינות ההיסטריות שהוציאו עישון במקומות ציבוריים אל מחוץ לחוק. אמנם כמות זיהום האוויר שמייצרת המדינה גדולה עשרות מונים, אמנם כל אזרח ממוצע מחזיק ליד הבית שתי מכוניות לא ממוצעות בכלל ודואג לנסוע איתן אפילו למכולת פה ברחוב ליד כדי שחלילה לא יזוז קצת ויהיה בריא מדי. אמנם האוויר ללא אוויר שבתוכו אנחנו מבלים את רוב שעות היום מעניין אותנו כמו השלג מהשנה שעברה. אבל הערפיח הוא יתום. והסיגריה שלי לא.
איזה מזל שיש לנו אישה אחראית ונלהבת כמו עפרה שטראוס, איזה מזל. איזה מזל שהיא גם חברה בארגון "מעלה" לאחריות חברתית ( זה שהיו"ר שלו הוא צבי זיו – האיש, הבנק והאחריות החברתית בהתגלמותה). וכך אמרה עופרה בכנס מעלה לאחריות חברתית האחרון:
הגלובליזציה היא הזדמנות לפרוח אבל יש גם אחריות בצידה.
אכן, מילים כדרבנות. האחריות החברתית של העפרה כל כך גדולה, שמלצריות בית הקפה קופי-טו-גו (שרובו המכריע נמצא בבעלות משפחתה) נאלצו להיאבק על זכותן להיות חלק מאותה חברה מתוקנת שעליה יש לעפרה שטראוס, כך נראה, אחריות כל כך גדולה.
איזה מזל שעשו עוד סקר. איזה מזל. בכלל מזל גדול ששואלים את העם לפעמים כל מיני דברים. מסתבר שיש פוליטיקאים מושחתים. ושהציבור יודע לזהות את רובם. לא שחלילה זה יפריע לציבור לבחור בהם שוב – לא, מה פתאום. אבל הכי מזל, הכי מזל שיש לנו את פואד. עיינתי ברשימה וכל כמה שחיפשתי לא מצאתי שם את המאכער הכי גדול בתולדות הפוליטיקה הישראלית. כל ממשלה צריכה אחד כזה, שגם אם ישדוד קשישה לאור היום וידחוף אותה אחר כך אל מתחת לגלגלי משאית, תמיד איכשהו נצליח לשכוח לו את זה. ונאפשר לו לשרוד עוד מערכת בחירות.
לא, באמת. עם כל כך הרבה מזל, מי בכלל צריך שכל?
כתיבת תגובה