הבוקר הצלחתי לתפוס את זנבו של דיווח בגלי צה"ל שדיבר על משהו תמוה. משהו עם עיוורים שיריחו מפעלים. לא הקדשתי לזה יותר מדי תשומת לב אבל אז אהוד קינן דיבר איתי על זה והחלטתי לבדוק מה העניין.
ובכן, מסתבר שהשר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, רקח תוכנית לפיה יועסקו עיוורים בצוותי הרחה.
I SHIT YOU NOT.
הם יעברו קורס, במהלכו ילמדו להבחין בין סוגי הצחנות השונות, להבדיל את החלקיק המטריד משלל הריחות שבאוויר, ואז לאתר את הגורם המסריח הפולט אותו לאוויר. כך בכל אירוע של תלונות תושבים, יוזנקו המריחים העיוורים.
אלו מסוג החומרים שמהם בנויה סאטירה טובה אבל הבעיה היא שהבדיחה הזו מנהלת משרדי ממשלה. מסתבר שזו לא הפעם הראשונה שהשר עזרא, סגן ראש השב"כ לשעבר, מתעסק בענייני ריחות. למעשה, מסתבר לשעזרא אובססיה קשה, על גבול הפטיש, על גבול הפסיכוזה, שקשורה בפעולות הקשורות בחוש הריח.
כך לדוגמה, במאי 2003, ביושבו כשר לביטחון פנים, אמר שערבים צריכים להיות מאבטחים במקומות הומי אדם מכיוון ש"שרק ערבי יודע להריח ערבי". שנה אחר כך הציע שבדואים ישמשו כמאבטחי אוטובסים מכיוון ש"רק הם יוכלו לזהות מחבלים" (הוא כל כך התאפק שלא להגיד "להריח מחבלים". כל הכבוד לעזרא). מסתבר שלכל משרד שאליו מגיע עזרא, כפי שציין אהוד, הוא מצליח להשחיל משהו שקשור לדרך שבה אנשים מריחים מישו או משו.
הנה מה שאני מריח: מומחה אף-אוזן-גרון מפוספס ואדם בעל דעות חשוכות ומסריחות.
אהה סליחה, זה הקישואים שמתבשלים פה במטבח.
כתיבת תגובה