ב"ניו-יורק טיימס" מתנהל בימים האחרונים דיון מרתק סביב שאלת הבועה 2.0, דיון שאנחנו מנהלים כאן כבר זמן רב. זה התחיל במאמר הזה (אפשר לקרוא את התרגום שהופיע אתמול בטוש) שמציג בצורה משכנעת את הדרך שבה הדפוסים שהיו מוכרים לכל מי שפעל בבועה הראשונה, חוזרים כיום ובגדול. הבוקר מתכתב סאול סול הנסל (כך כותבים Saul?) עם הכתבה ומציג את העמדה שלו.
הטיעון של הנסל מעורר מחשבה: הבועה הראשונה, הוא טוען, נוצרה כתוצאה מתאוות בצע. הבועה השניה נוצרה כתוצאה מפחד: פחד מגוגל. מכיוון שכולן (היינו יאהו, מיקרוסופט, איביי, אמזון וכל הענקיות האחרות) נורא מפחדות מהעוצמה של גוגל ומהדומיננטיות שלה בשוק, הן קונות מכל הבא ליד ובכך דוחפות את המחירים של חברות הסטארט-אפ לגבהים לא הגיוניים. גם חברות הסטארט-אפ, טוען הנסל, נבנו על פחד – פחד מהבועה הראשונה. לכן, הן אינן מגייסות כספים גדולים מקרנות הון הסיכון ואינן נכנסות לפיתוחים המחייבים משאבים משמעותיים. משום כך הן כל כך דומות אחת לשניה: פה פיצ'ר מגניב, שם שירות בחינם וכן הלאה. המסקנה של הנסל היא שאם תתפוצץ הבועה השניה, היא תתפוצץ באופן אחר כי הדנ"א שלה אחר.
אני מוצא בטיעון של הנסל הרבה מאוד היגיון ושכל (אחרי הכל, אפשר לטעון, כפי שאני טוען, שהמנייה של גוגל מנופחת אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שהיא חברה רווחית ויציבה). למרות זאת אני שואל את עצמי האם זה באמת משנה איך תתפוצץ הבועה: האם זה משנה אם היא תתפוצץ בצורת בווווווווום שה-גה-לה-גה! או שייייייייננננפלוק!? בנוסף נראה לי שהנסל ממעיט מהיקף ההשקעות שהולכות ומצטברות בבועה החדשה. אמנם זו לא בועה שבנויה על הנפקות, והיא לא בנויה על המון כסף, אבל גם היא מנופחת מדי כתוצאה מהשקעות ובעיקר כתוצאה מהיקף כוח האדם שקשור בחברות הסטארט-אפ הבועתיות. כאשר משהו יתחיל להיסדק במעטה הורוד, העובדים יגלו שהם נותרו עם הרבה הייפ ומעט מאוד תוצאות.
לא פחות מרתקת אותי העובדה שגם בימים אלו, כאשר ברור לחלוטין שמשהו רע עובר על תעשיית האינטרנט, יש מי שממשיך לכתוב טקסטים כאלו שדורשים מכולם לחשוב מחשבות חיוביות ולהפסיק לדבר על התפוצצות הבועה כי אם מדברים על התפוצצות שכזו, זה בסוף עוד יקרה!
כתיבת תגובה