היה היה איש צדיק צדיק שהיה לו קרפיון שידע לתקשר עם אלוהים. באמת. קרפיון מדבר סופר אינטליגנטי ולא מצחין בכלל כדרכם של קרפיונים פשוטים. והקרפיון הזה, שקראו לו ריקרדו, פעם בשנה בערב ראש השנה, היה מוציא את הראש מהאקווריום הדו-מפלסי שלו, קורא לבעליו הצדיק שיעזוב את ספרי הקודש בהם היה שקוע ברוב צדיקותו, ולוחש על אוזנו את כל גחמותיו השנתיות של אלוהים. כן, כן, מסתבר שאלוהים לא ממש סגור על עצמו ומשנה את דעותיו חדשות לבקרים. והנה, הגיע ערב ראש השנה, וריקרדו- שותק. המתין הצדיק עד שהגיע זמן תפילת מנחה, אבל ריקרדו שוחה בשתיקתו. הלך הצדיק אל אשתו הצנועה-השתקנית-שתחיה, שלא יצאה מהמטבח מאז פסח ולמרות זאת הצליחה לנפק לו ילדים הרבה הרבה, ואמר לה: "דובשנייה שלי, משוש חיי, נשמה, מה קורה?" ענתה לו השתקנית בצניעות: "וואלה, בסדר." אמר לה הצדיק: "השנה את יכולה לדוג את ריקרדו מהאקווריום שלו ולהשתיק אותו לנצח במכת נבוט מעודנת. נראה שהקשר עם אלוהים נותק." אמרה לו השתקנית בצניעות: "וואלה בסדר." הלך הצדיק להתפלל כשהוא שקוע בהרהורים נוגים וחרטה אט אט ממלאת את לבו הקדוש. אוחחחח, אמר לעצמו, אולי עשיתי טעות? אולי אלוהים בישיבה חשובה ותיכף יתפנה? אולי ריקרדו חולה? אולי האוזניים שלי זה כבר לא מה שהיה פעם? הווווו. כך אמר לעצמו, נשבעת.
~תפנית חדה ומרגשת בעלילה~
לפתע פגע בו ליסטים. (בכל מעשיה יהודית טובה צריך להיות איזה ליסטים טוב- קוזק אכזר, שעיר ומתוסכל מינית. שרוצה לחמוס את אחרונת מעותיו/ תרנגולותיו/ כבשיו וכו' של הצדיק- בהתאם לעלילה. אגב, הקוזק אף פעם לא "פוגש" בצדיק אלא "פוגע" בו. כן, יש הבדל). אמר לו הליסטים, "את הכסף או שאני דוקר." אמר לו הצדיק," איף יו וונט טו לדקור, דקור. דונט טוק." אמר הליסטים, "יאללה יאללה." אמר הצדיק, "מה כסף? אין כסף. אני עני, אביון, דל, מרושש, תפרן, שרוף לגמרי." אמר לו הקוזק: "אז תביא את אשתך, נעשה חיים." אמר לו הצדיק, "לא כדאי. אישה טובה." אמר לו הקוזק, "אז תביא משהו לאחול." (כך אמר. לאחול בח' דגושה.) אמר לו הצדיק, "יש לי קרפיון, משו משו. אם תהיה נחמד אליו, אולי אפילו ידבר איתך." הסכים הקוזק שהיה במקרה במצב רוח טוב אחרי ששיסף את גרונם של שני צדיקים גדולים כמה דקות קודם, והתלווה אל הצדיק לביתו. נכנסו השניים רגע לפני שהשתקנית עומדת להוריד על ראשו של ריקרדו המסכן מהלומת מוות. תפס הצדיק את ידה של אשתו ואמר, "הולד יור הורסס, מותק, אל תשלחי ידך בדג." הביטה בו השתקנית באלם גמור ושאלה בעיניה (טוב, לא ממש הביטה בצדיק- הביטה בקוזק שהיה עשוי לתלפיות ומאוד שרמנטי בעצם, וזאת לא הייתה באמת שאלה בעיניים שלה. דומה לשאלה. טוב, לא מאוד דומה, אבל צדיקים עשויים להתבלבל). והליסטים תפס את הדג בידיו הגסות ורגע לפני שהכניסו לפוזמקו הלא מכובס הרים ריקרדו את הראש ואמר בתשישות:
ובכן, כאן אתם נכנסים, כל המשועממים, חסרי החיים, מתעבי החגים, ושאר מתחמקים למיניהם: מה אמר ריקרדו לליסטים?
ברכות לשנה החדשה. סעו בזהירות.
כתיבת תגובה