ראיתי אתמול את המשחק של נבחרת ישראל מול נבחרת אנגליה ומה אומר, עשה לי צרבת. אני אוהד כדורגל קטן מאוד ולא מבין גדול בתחום ועדיין יש משהו שתמיד מפליא אותי.
נבחרת ישראל בכדורגל מורכבת משחקנים ישראלים. השחקנים הישראלים, מה לעשות, הם שחקנים בינוניים ומטה. ככה זה, מה לעשות. יש תחומים שאנחנו מצליחים בהם יותר (המממ, פיצוח גרעינים!) ויש תחומים שאנחנו מצליחים בהם פחות. כדורגל הוא אחד מהם. מתאים לרמתו של של השחקן הישראלי הוא מאמן הכדורגל הישראלי, ומספיק שאומר "שלמה שרף". כיום מכהן בתפקיד דרור קשטן שמתפאר בשורה של אמונות תפלות מהסוג הנחות ביותר. מה שאני לא מבין הוא מה בדיוק רוצים מהמאמנים הישראלים? מה יכול היה קשטן לעשות כדי לא לקבל כותרת שכזו היום בבוקר מעיתון "הארץ"?
אינדיקציה טובה למצב על המגרש ניתנה בדקה שלפני השער הראשון. הכדור היה בידי ישראל, כמטר מנקודת הקרן האנגלית. הוצאת חוץ. הכדור עבר אחורה לשחקן שהעביר אחורה לשחקן שהעביר אחורה לשחקן – שמסר לשוער. אחרי 40 שניות קיבלנו שער. נו? אז מה רוצים מהמאמנים? אפשר לדבר על "מערכים" ו"פילוסופיית משחק" מפה ועד הודעה חדשה אבל בשורה התחתונה שחקן הכדורגל הישראלי הוא שחקן עלוב בהשוואה לעמיתיו האירופאיים ושום מאמן לא ישנה את זה. לא קשטן, לא גרנט, לא שרף, לא נילסן ולא ש.ג. זה החומר! זה מה יש! מה כולם מתגוללים על המאמנים?
אולי פשוט נודה באמת: זה כיף לרדת רצח על המאמנים האומללים שלוקחים את הג'וב המגוחך הזה כדי לאמן חבורה של טיפוסים שמצטלמים בכל פעם בעיר אירופאית אחרת עם כפכפים ושקיות מלאות בקניות רגע לפני שהם חוטפים שלישייה.
כתיבת תגובה