המהירות שבה פורמטים משתנים משאירה אותך עם ערימות של מוצרים שלא ברור לי מה אני אמור לעשות איתם. למרות שלא כולם ממש אנלוגים, הם בהחלט מרגישים ככה.
1. כשהתגייסתי, שמתי שני אסימונים בסוף של השרוך של כל נעל. למרות שהתגייסתי בסוף שנות ה-80' כבר אז לא היה ממש שימוש לאסימונים והם נשארו בנעליים כל השירות. לעומת זאת התחלתי לרכוש כרטיסי טלכרט. ועכשיו מה? עד היום יש לי בארנק שני כרטיסי טלכרט חצי משומשים.
מה אני אמור לעשות איתם? לתת אותם לעובדים זרים? חוץ מהם, מישהו בכלל משתמש בטלפונים ציבוריים? ואם אני לא מוצא עובד זר בסביבה, מה לעשות איתם? לזרוק?!
2. קלטות (קלטת עאלק, יא אשכנזי אחד – קסטות!) ותקליטים. הרי כל הילדות פלוס הנערות פלוס הבחרות שלי היתה מלווה בקסטות ותקליטים. אז חלק מהתקליטים הצלתי מתהום הנשייה כאשר אמא שלי הודיעה לי שנמאס לה מהמקום שהם תופסים בעיקר בגלל שאין מכשיר בבית שיכול לנגן אותם. הצלתי אותם והעברתי אותם אליי ועכשיו אצלי הם תופסים מקום בעיקר בגלל שאין מכשיר בבית שיכול לנגן אותם (זה חצי מדויק, יש לי פטיפון אבל אני חושב שאני היחיד שיודע להפעיל אותו).
במקרה של הקסטות המצב חמור עוד יותר. אם לתקליטים יש שיק של רטרו מה יש לקסטות? כלום. מה לעשות איתן? לזרוק?!
3. תקליטונים (תקליטונים עאלק, יא אשכנזי אחד – דיסקטים!). מה עושים עם דיסקטים? יש לי שני ארגזים כאלו עם פלסטיק שקוף ונפתח שבתוכן יש כל מיני תוכנות מלפני עשר שנים. בסך הכל עשר שנים וכבר אין לי מה לעשות עם הדיסקטים. במחשב החדש שקניתי אין בכלל פתח לדיסקטים.
מה לעשות עם כל הדיסקטים האלו? לזרוק?!
כתיבת תגובה