במקור אני לא מפרדס-חנה. הגעתי לפה בעקבות אשתי ובעיקר בעקבות הוריה של אשתי אליהם רצינו להיות קרובים לאחר שנולדה הבת השניה שלי.
כשאנשים שאני לא מכיר שואלים אותי איפה אני גר ואני עונה שאני מפרדס-חנה, עיניהם נפתחות לרווחה; חלק מתדהמה, חלק מקנאה. לשני סוגי העיניים אני מסביר שהמושבה הזו, שיש לה את כל הנתונים להפוך למקום מקסים במיוחד, היא לא יותר מאשר מַעבּרה שבורה, עלובה, מלוכלכת, כמעט נשכחת.
אתמול הסתובבתי במרכז המושבה. היתה איתי מצלמה. היא קלטה כמה תמונות הממחישות את האסתטיקה של המקום שהיא בעיקר אסתטיקה של הזנחה (לחצו על התמונה לגרסה מוגדלת).
כתיבת תגובה